תאריך לידה: 28/06/1899 כ' תמוז תרנ"ט
תאריך פטירה: 30/12/1990 י"ג טבת תשנ"א
בת פסיה וחנוך רוטנברג
בת 92 במותה.
מקום לידה: פולין
מקום קבורה: בית הקברות כנרת שורה: 16 מספר: 5
שנת עליה: 1923
קבוצת השתייכות: חברי כנרת
נולדה בפולניה באחוזה משפחתית – סקריהיטשן, האחוזה הייתה שייכת כבר לרב-סבא שלה והשתרעה על שטחי חקלאות, מרעה ויערות. המשפחה הייתה חסידית-אדוקה (מבני משפ' הרבי מגור). חוה ובני דורה גדלו והתבגרו בתקופה בה ההשכלה הציונית כבשה לב רבים בעם היהודי ואף את ליבם. חוה חייתה שנים מספר בבית סבא וסבתא שגרו לא רחוק מבית-הוריה.
במלחמת העולם הראשונה ברחו הנשים והילדים מהאחוזה וגרו כפליטים באודסה, עיר אשר שימשה מוקד לציונות, ואשר סחפה את חוה ובני-המשפחה בהתלהבות ציונית. בשלוש השנים שחייתה באודסה, למדה וסיימה גימנסיה יהודית-רוסית.
לאחר המלחמה שבה עם בני המשפחה לאחוזה אשר הייתה הרוסה ומרוששת. כאן נאלצו להתנסות בעבודה קשה בבית ובשדה, כדי לשקם את ההרס, תקופה זו בחווה ההרוסה שימשה עבורם "הכשרה" לחיים הקשים ב"חצר-כנרת".
בראש-השנה תרפ"ד 1923 עלתה ארצה עם אחותה איטה והצטרפו ישר אל מרדכי רוטנברג אחיהן ובן-דודן - אהרון שידלובסקי שכבר היו חברים ב"כנרת". כעבור זמן היא נישאת למאיר פנס מוותיקי הקבוצה ונולדים להם הבת יהודית (דיתה) והבן אריה (אריק).
מימיה הראשונים בכנרת היא נרתמת לעבודה בכל מקום נדרש - הרפת, המטבח, טיפול בילדים, במשתלה, מבססת את מטבח-הילדים, האקונומיה, ומחסן הבגדים לחברים. היא פעילה בצוות העזרה-ראשונה מראשית הקמתו בכנרת. חוה נרתמת לפעילות ציבורית בועדת עבודה, נבחרת להיות סדרנית
עבודה, חברה בוועדת החברים ובוועדת הבריאות. חוה יוצאת גם לפעילות ארצית, ובימי מלחמת השחרור היא מבשלת לחיילים בחזית, היא נרתמת למבצע הלבשה לילדי התימנים בשנות ה - 50.
חוה מקדישה מחשבה ופעילות רבה להרגשת הבית של החברים בכנרת, היא מקבלת אחריות להפעלת חדר-האוכל החדש ופעילה בענייני התפריט, מארגנת שבועות הבראה לחברים חלשים במסגרת הבית, לומדת ומיישמת כל שאפשר בתזונת התינוקות הילדים והאוכלוסייה כולה אפילו בתקופת מחסור, כדי
שהבית יעניק לכולם ככל האפשר.
בשנת 1973 נפטר מאיר בעלה, והילדים מקימים ביתם מחוץ לכנרת, חוה מצמצמת את פעילותה אך ממשיכה עוד שנים ארוכות לעבוד בבישול עם איטה אחותה. חוה מצטרפת לאחותה ב"בית-הדר" ושם היא מתגוררת ואף עוסקת באריגת שטיחים. קשר האחיות הוא חזק והן אינן זזות אישה מרעותה. עם פטירתה של איטה, מעיקה עליה הבדידות, אך היחס וההערכה מחברים רבים מחזקים את יכולתה לחיות ולהמשיך לעבוד ולשרת את עצמה, ממשיכה לבוא לחדר האוכל לארוחות ואף לאסיפות באה כמעט תמיד.
עד יומה האחרון עבדה תוך הקפדה מופלאה על איכות עבודתה ושמירת קשר חם וחי עם כל הסובבים אותה כשהיא צלולה בדעתה ובזיכרונה ומסבירה פנים לכל.
בת 92 בקרוב הייתה במותה, השאירה את ילדיה - יהודית ואריק, נכדים ונינים. |
יש למלא לפחות אחד משדות החיפוש
