קבוצת כנרת עמוד הבית  |  מה חדש  |  יצירת קשר


אודותענפיםקהילהפנאי פלוסיזכורגלרייהתגובות









שם:
שנת לידה:
שנת פטירה:





א ב ג ד ה ו
ז ח ט י כ ל
מ נ ס ע פ צ
ק ר ש ת






חוה פנס


תאריך לידה: 28/06/1899 כ' תמוז תרנ"ט
תאריך פטירה: 30/12/1990 י"ג טבת תשנ"א
בת פסיה וחנוך רוטנברג
בת 92 במותה.
מקום לידה: פולין
מקום קבורה: בית הקברות כנרת  שורה: 16  מספר: 5
שנת עליה: 1923
קבוצת השתייכות: חברי כנרת



נולדה בפולניה באחוזה משפחתית – סקריהיטשן, האחוזה הייתה שייכת כבר ‏לרב-סבא שלה והשתרעה על שטחי חקלאות, מרעה ויערות.‏ המשפחה הייתה חסידית-אדוקה (מבני משפ' הרבי מגור). חוה ובני דורה גדלו ‏והתבגרו בתקופה בה ההשכלה הציונית כבשה לב רבים בעם היהודי ואף את ‏ליבם. חוה חייתה שנים מספר בבית סבא וסבתא שגרו לא רחוק מבית-הוריה.‏
 
במלחמת העולם הראשונה ברחו הנשים והילדים מהאחוזה וגרו כפליטים ‏באודסה, עיר אשר שימשה מוקד לציונות, ואשר סחפה את חוה ‏ובני-המשפחה ‏בהתלהבות ציונית. בשלוש השנים שחייתה באודסה, למדה וסיימה גימנסיה ‏יהודית-רוסית.‏
 
לאחר המלחמה שבה עם בני המשפחה לאחוזה אשר הייתה הרוסה ומרוששת. ‏כאן נאלצו להתנסות בעבודה קשה בבית ובשדה, כדי לשקם את ההרס, ‏תקופה זו בחווה ההרוסה שימשה עבורם "הכשרה" לחיים הקשים ‏ב"חצר-כנרת".‏
 
בראש-השנה תרפ"ד 1923 עלתה ארצה עם אחותה איטה והצטרפו ישר אל ‏מרדכי רוטנברג אחיהן ובן-דודן - אהרון שידלובסקי שכבר היו חברים ‏ב"כנרת". כעבור זמן היא נישאת למאיר פנס מוותיקי הקבוצה ונולדים להם ‏הבת יהודית (דיתה) והבן אריה (אריק).‏
 
מימיה הראשונים בכנרת היא נרתמת לעבודה בכל מקום נדרש - הרפת, ‏המטבח, טיפול בילדים, במשתלה, מבססת את מטבח-הילדים, האקונומיה, ‏ומחסן הבגדים לחברים. היא פעילה בצוות העזרה-ראשונה מראשית הקמתו ‏בכנרת. חוה נרתמת לפעילות ציבורית בועדת עבודה, נבחרת להיות סדרנית ‏
עבודה, חברה בוועדת החברים ובוועדת הבריאות. חוה יוצאת גם לפעילות ‏ארצית, ובימי מלחמת השחרור היא מבשלת לחיילים בחזית, היא נרתמת ‏למבצע הלבשה לילדי התימנים בשנות ה - 50.‏
 
חוה מקדישה מחשבה ופעילות רבה להרגשת הבית של החברים בכנרת, היא ‏מקבלת אחריות להפעלת חדר-האוכל החדש ופעילה בענייני התפריט, מארגנת ‏שבועות הבראה לחברים חלשים במסגרת הבית, לומדת ומיישמת כל שאפשר ‏בתזונת התינוקות הילדים והאוכלוסייה כולה אפילו בתקופת מחסור, כדי ‏
שהבית יעניק לכולם ככל האפשר.‏
 
בשנת 1973 נפטר מאיר בעלה, והילדים מקימים ביתם מחוץ לכנרת, חוה ‏מצמצמת את פעילותה אך ממשיכה עוד שנים ארוכות לעבוד בבישול עם ‏איטה אחותה. חוה מצטרפת לאחותה ב"בית-הדר" ושם היא מתגוררת ואף ‏עוסקת באריגת שטיחים. קשר האחיות הוא חזק והן אינן זזות אישה ‏מרעותה.‏ עם פטירתה של איטה, מעיקה עליה הבדידות, אך היחס וההערכה מחברים ‏רבים מחזקים את יכולתה לחיות ולהמשיך לעבוד ולשרת את עצמה, ממשיכה ‏לבוא לחדר האוכל לארוחות ואף לאסיפות באה כמעט תמיד.‏
 
עד יומה האחרון עבדה תוך הקפדה מופלאה על איכות עבודתה ושמירת קשר ‏חם וחי עם כל הסובבים אותה כשהיא צלולה בדעתה ובזיכרונה ומסבירה ‏פנים לכל.‏
 
בת 92 בקרוב הייתה במותה, השאירה את ילדיה - יהודית ואריק, נכדים ‏ונינים.‏



חוה פנס - ספר מבקרים הוסף הודעה לספר המבקרים

שמואליק חדש 30/12/1990

הדודה חווה הלכה לעולמה. נחה על משכבה למנוחת עולמים, שְבעת ימים ושנים.

הרגישה שהדרך תמה, חשה והשלימה עם סגירת המעגל.
על ערש משכבה, בימיה האחרונים, קראה לילדיה ולקרובים לה ואמרה להם בבהירות את כל שרצתה לאמור.
הדגישה במיוחד את חשיבותה של שלמות המשפחה כתא בודד בחברה ואת רצונה העז שנדע לטפח ולחזק את הקשריםבתוך המשפחה הגדולה שלנו, משפחת הרוטנברגים.
 
אינני רוצה להספיד את הדודה הטובה שלנו, היא ביקשה שלא נעשה זאת.
אולם חב אני במעמד זה, ליד קברה הרענן לספר לחברים בכנרת ובעיקר ובמיוחד לבני משפחת רוטנברג המסועפת שהתכנסו כאן, על המשפחה הזו ועל שורשיה.
הדודה חווה נחה כאן כאשר מימינה אחיה מרדכי, קצת רחוק יותר איטה אחותה ולמראשותיה בני דודה, אהרון ויוסף שידלובסקי.
כולם נכדים לסבא שמואל רוטנברג בעל האחוזה בכפר הקטן סקריהטשן שבפאתי העיירה דובינקה.
אלה הן חמש דמויות הקשורות בשורשיהן ובמוצאן, אולם איש, איש עם דמותו המיוחדת המקורית מאוד.
נחים להם הרוטנברגים את מנוחתם בצל העצים ולקול דכי גלי הים המזכירים כל כך את הבית והאחוזה שעל גדות נהר הבוג בפולין.
כדי לחזק ולהבהיר לנו משמעותה של בקשתה לשמור על קשר המשפחה, סיפרה לנו חווה את סיפור עלייתה לארץ ישראל.
שמענו ממנה סיפור זה פעמים רבות בעבר, אולם מרגש היה לעמוד על יד מיטתה ולשמוע אותו שוב בקולה הרוטט, הנפסק מידי פעם כדי לאגור כוח ולהמשיך.
 
לפני קרוב לשבעים שנה החליטו שתי האחיות חווה ואיטה ללכת בעקבות החלוצים הראשונים מבני המשפחה – אהרון ומרדכי – ולהגשים את חזון הציונות להצטרף לקבוץ, חברה חדשה ואוטופית.
ההורים כחסידים ושומרי מצוות, לא תמכו ברצונן זה ולא נתנו להן את הוצאות הדרך לפלסטינה.
יצאו השתיים ללודז', שם חי אחד הדודים שלהן וביקשו ממנו שיעזור להן להגשים רצונן.
בלי אומר ודברים נתן להן הדוד את הכסף וברכות לדרך.
 
כך אומרת חווה –במשפחה גדולה ומאוחדת, אפשר תמיד למצוא סעד ועזרה בעתות מצוקה.
חווה ואיטה שתיים מבנות משפחת רוטנברג. יותר מכל אחד אחר במשפחה גדולה זו, היו שתיים אלה הדבק שלאורך כל השנים שמר על אחדותה של המשפחה.
מאז יצאו שתיים אלה לדרך הארוכה לפלסטינה, עזבו את הבית החם האינטימי והאוהב, נתקו עצמן מנוף הכפר והיער, הנהר ומרחבי השדות והגיעו למחוז חפצן – חצר כנרת.
מאז אותו יום ועד סוף חייהן – לא נפרדו!
הן בנו את משפחותיהן והמשיכו בשני אפיקים מקבילים, כאשר משפחת רוטנברג המפוזרת ברחבי הארץ משמשת להן בסיס לשאיבת כוח ומנוף להתחדשות.
זכורות לי שנות הילדות והנעורים בהן היו יוצאות חווה ואמא לביקורים אצל ברכה ביגור, אצל שרה בגבעת-חיים, אצל חנה בשכונת בורוכוב, לא מוותרות על אירוע משפחתי משמח או עצוב בכל ענף של המשפחה.
תמיד יחד, תמיד אחרי יום עבודה ארוך ומפרך, כאשר לנו הילדים היו אלה מסעי הרפתקאות למקומות רחוקים.
חווה ואיטה!!! אינני יכול שלא לדבר עליהן יחד אף כי היו כה שונות אשה מאחותה.
 
בעוד אמא השקיעה את כל מרצה ויכולתה בעבודה ושאפה להגיע להספקים גבוהים, הייתה חווה מקבלת על עצמה מדי פעם עבודה אחראית ומתמידה בה בחריצות ובמתינות.
בעוד אמא הסתפקה במרץ העצום שהייתה משקיעה בעבודה ולא לקחה על עצמה לאורך חייה חלק בתפקיד ציבורי. הרי חווה, מימיה הראשונים בכנרת ולאורך עשרות שנים, נשאה בעולם של תפקידי מפתח בתחומי חיים שונים של הקבוצה.
שתי אחיות, שתי דמויות מיוחדות.
שתיים – שסבא שמואל רוטנברג, הכפר סקריהטשן והעיירה דובינקה, הטביעו בהן חותם שלא נמחק עד יומן האחרון.
עומדים אנו על יד קברה של חווה דודתנו, צאצאים רבים לבית משפחת רוטנברג, הבה ננסה להגשים את שבקשה מאתנו.
נשמור על הקשר ונעביר המשימה הזו מדור לדור.
יש עבר ויש מעשה שאפשר להתרפק עליהם ולשאוב תעצומות נפש.
הקבר כוסה, נסתם הגולל. גלי הים לוחכים את החוף שנחשף ומצפים לגשם שיבוא.
מנגינת הגלים מפייסת ומנחמת.
נוחי דודתנו היקרה באדמה זו – בה השקעת את מיטב שנותייך.
זכרונותינו מלאים בך.