יש למלא לפחות אחד משדות החיפוש

נולד בסמארגון (ליטא). הוריו עסקו בתעשיית עורות. עוד מגיל 13 היה ‏אברהם ‏משתתף באסיפות הפועלים המאורגנים ב"בונד" שבעיירתו. אולם בהיותו בן ‏‏16 כבר השתייך לנוער הלומד החולם על ארץ-ישראל.‏עד שנתו ה – 17 למד בסמארגון והמשיך ביקאטרינוסלאב. במות אביו נאלץ ‏לחזור ולנהל את עסקיו. עלה ארצה בשנת 1912, והוא בן 19.‏

 

עבודתו הראשונה הייתה כפועל יומי ברחובות. כעבור חצי שנה נענה לקריאה ‏‏"הגלילה" והגיע לקבוצה בסג'רה. קשר עם חבריה קשרי ידידות לכל חייו. הלך ‏עם "קבוצת בנציון" לכפר אוריה ומשם לכנרת (ב' חשוון תרע"ד). כאן נפגש ‏עם יהודית ונישאו.‏

 

בשנת 1916 נסע לדרום לעבוד בהובלת פרודוקטים לחזית. לאחר שפרצה שם ‏מגפת טיפוס החליט לחזור לכנרת, אך בהגיעו לתל-עדשים נפל למשכב. כאן ‏נשאר למשך שלוש שנים, הצטרף ל"השומר" ועסק בשמירה. עם כניסת ‏האנגלים לארץ התגייס עם מספר חברים מ"השומר" למשטרה, ותפקידם היה ‏לרסן את שבטי הבדואים בגליל ולפרק את נשקם. בתום שנה עברו אברהם ‏ויהודית עם כמה חברים לירושלים ועבדו כאן במשתלת עצים מטעם הסוכנות ‏היהודית. מתוך שאיפה לחיות במשק חקלאי עברו ב - 1920 למרחביה. עם ‏יסוד המושבים הראשונים היה אברהם בין ראשוני המתיישבים בכפר-יחזקאל. ‏

כעבור שנה, בשל מחלתה של יהודית נאלץ הזוג לעזוב את המושב ולעבור ‏לחיפה. תחילה עבד כאן אברהם בעבודה משרדית, אולם העבודה הזאת לא ‏הייתה לפי רוחו, וביחד עם עוד ארבעה חברים ייסד את בית-החרושת למוצרי ‏מלט "נמליט". הוא היה מאנשיה המרכזיים של הקואופרטיב עד ימיו ‏האחרונים. בהיותו בחיפה עמד בקשרים הדוקים עם חבריו בכנרת ורקם ‏תכניות לשוב יחד עם יהודית לקבוצה. בינתיים נפל למשכב ולא קם מחוליו.‏ הובא למנוחות בכנרת.‏

 

הוא היה מן החברים הבריאים בגופם וברוחם. ידע להטות שכם ולשאת בכל ‏עול בפשטות ובשלמות. דיבורו היה מתון, שקול ובלי רוגז כשבת-צחוק ‏מלבבת ‏תמיד על שפתיו. חונן באופי נוח וטוב-לב.‏

 

בן 44 היה במותו.‏

הניח אחריו את אשתו יהודית.‏