קבוצת כנרת עמוד הבית  |  מה חדש  |  יצירת קשר


אודותענפיםקהילהפנאי פלוסיזכורגלרייהתגובות









שם:
שנת לידה:
שנת פטירה:





א ב ג ד ה ו
ז ח ט י כ ל
מ נ ס ע פ צ
ק ר ש ת






אליהו רגב (אלי)


תאריך לידה: 22/08/1943 כ"א אב תש"ג
תאריך פטירה: 04/06/1968 ח' סיון תשכ"ח
בן עליזה ועמוס ג'רבי
והוא בן 25 במותו.
מקום לידה: לוב
חלל מערכות ישראל.
מקום קבורה: בית הקברות כנרת  שורה: 17  מספר: 13
שנת עליה: 1948
נסיבות נפילה לחיל: נפל בהפגזה של הירדנים על עמק הירדן
קבוצת השתייכות: חברי כנרת



נולד בלוב במחנה הריכוז ג'דו שבמדבר סהרה. מג'דו עבר עם ההורים ‏לטוברוק. בן 5 (בשנת תש"ח - 1948) עלה עם ההורים לארץ. ההורים קבלו ‏אוהל לגור בו עם המשפחה. אבא קיבל שותפות בחנות מכולת. אלי התחנך ‏שנתיים בגן-ילדים. כשהמשפחה עברה לנתניה התחיל אלי ללמוד בכיתה ב'.‏
הצטיין בלימודים, אך יותר מכל אהב את העבודה בחלקת בית-הספר. באמצע ‏שנת הלימודים בכיתה ח' (ואלי אז בן 14) הודיע לאביו, שהוא רוצה לעבור ‏ללימודים בבית-ספר חקלאי. אבא ניסה להתנגד בשל המצב הכלכלי הקשה ‏בבית, אך אלי שכנע אותו, שהלימודים לא יקשו על המצב בבית. כך למד ‏בעזרתן של מלגות ועבודה לאחר הלימודים בבית-הספר החקלאי בנהלל. משם ‏המשיך בבית-הספר לחקלאות "יד-נתן" בעכו, ובו הוסמך כמדריך חקלאי.‏
 
את השירות הצבאי עשה אלי בגרעין נח"ל במעוז-חיים ובנווה-אור. לאחר ‏השחרור עבד בנהלל. כוונתו הייתה להתיישב במושב אמירים או בזרעית שעל ‏גבול לבנון.‏ לפי רצונה של בלהה חברתו (בת כנרת) הצטרף לקבוצתה ונתקבל בה כחבר ‏ביום כ"ד שבט תשכ"ח (1968). השתלב יפה בעבודה (לרוב בעבודת שדה) ‏ובחיי ‏החברה והתחבב מאוד על כל החברים. גם צמא-דעת היה ולמד במכון ‏להשכלה בעמק הירדן.‏
 
במלחמת ששת הימים שירת בחטיבת הצנחנים והשתתף בקרבות הקשים ‏לכיבוש ירושלים. חברים-חיילים ומפקדים רבים נפגעו ונפלו לעיניו. הוא היה ‏במחלקת מק"כ (מקלע כבד) ופיקד על שתי כיתות. השתתף בטיהור העיר ‏בכיבוש "אוגוסטה ויקטוריה" (על הר הצופים) וא-טור ובהתחברות עם ‏הר-הצופים. בגלל ידיעותיו בשפה הערבית היה המתרגם והמוביל של ‏השבויים, שנפלו בידינו במהלך הקרבות.‏ זכה להיות בין הפורצים הראשונים לעיר העתיקה ולכותל המערבי. יחד עם ‏יתר הצנחנים היה נרגש מהמעמד, מהזכייה הגדולה שנפלה בחלקם, מתקיעת ‏השופר על-יד הכותל, ויחד עם זאת לא שכח אז לשגר גלויות להורים ולבלהה ‏‏"אני חי וקיים! כותב על-יד הכותל המערבי!".‏
 
אחרי הקרבות חזר הביתה לעבודתו ולמשפחתו האהובה עליו. זמן-מה אחרי ‏זה נקרא להשתתף בקרב כראמה והיה מזועזע מזוועות המלחמה. גם מהקרב ‏הקשה הזה יצא בשלום. בחזרו הביתה הוסיף לעבוד בשדה. באחת ההתקפות ‏הירדניות על עמק הירדן, כאשר נסע אלי בטרקטור לשדות הרחוקים באזור ‏
הירמוך, נקלע לתוך מערבולת הפגזים. ליד "ספן", נפגע ובחפשו מסתור נפגע ‏שנית ונהרג.‏
 
בן 25 היה בנפלו.‏
הניח אחריו את בלהה אשתו ובת תינוקת - גילת.‏



אליהו רגב - ספר מבקרים הוסף הודעה לספר המבקרים

בילהה אברהמזון

 

כשמדברים איתי על אלי הדבר הראשון שעולה לי למחשבה הוא פספוס שלו, שנשאר תמיד צעיר בן 26. הנכדה שלו כבר בת 19 ואני כבר סבתא והוא נשאר צעיר.

כל שנה אני רואה ומבינה כמה מעט היינו ביחד. התחתנו אחרי הצבא והיינו נשואים שנתיים. גילי עוד לא היתה בת שנה וחצי כשהוא נהרג.


עמדנו לעבור למבוא חמה, עמדו אז להקים את הקיבוץ, זה היה חג שבועות ולמחרת היו צריכים לקחת אותנו לראות את הנקודה והוא נסע לסירין עם טרקטור חדש ולא חזר.

בערב הלכתי לחדר האוכל ראיתי שם את אליהו ליש שהיה מרכז משק יושב עם אורי סטולר אמרתי להם שאלי לא חזר. שניהם קמו ואמרו שהם נוסעים לחפש אותו. באותו ערב היה אמור להיות סרט, אני ישבתי לראות את הרכבים שנכנסים לכנרת ואז ניגש אלי אורי סטולר ואמר שהם באים מפוריה...

הדבר הראשון שרציתי לעשות זה ללכת לראות את גילי.

מתקופת האבל הראשונה אני לא זוכרת הרבה - היינו צריכים לעבור לשיכון ג' ובשלושים כבר גרתי בשיכון ג' – איני זוכרת מי העביר אותי, איך עברתי... כלום.

תכונה בולטת של אלי  הוא היה כל כך טוב ואמין. תמיד מוכן לעזור לכל אחד. אהוב על כולם. הוא היה גבוה מאוד, יותר משני מטר.

אם הוא היה חי היום, אלי היה מהמובילים, גם בתחום החברתי וגם בתחום המשקי. תמיד היה נורא אכפת לו.

זיכרונות  התקופה הזאת של השנה היא נורא קשה לי תמיד, הראש שלי רק שם בתקופה הזאת כאילו שלא עברו 45 שנים. בימים האלה אני משחזרת איך הודיעו לי...

זכרון חזק שלי מאלי - שהוא חזר ממלחמת ששת הימים, היה ערב, הלכנו לגילי לבית התינוקות והוא העיר אותה וחיבק אותה. וכל הזמן אמר שהוא מחכה שהיא תתחיל ללכת. הוא לא זכה לראות אותה הולכת.

אלי ואני היינו מיועדים בכלל להתיישבות בזרעית ובינתיים גרנו בקריית מוצקין, באנו בשבת אחת  לכנרת ואז ילדתי את גילי. בעיני אלי מצא חן שכולם בירכו אותו בחדר האוכל להולדת הילדה, הוא אהב את האוירה בכנרת ואמר לי כאן אנחנו נשארים. גילי קשורה לכנרת. עד היום יש לה פה דירה והיא באה הרבה ומבחינתי זאת סגירת מעגל.

חיים עם אובדן –  באותו לילה החלטתי שאני צעירה, הייתי בת 22, יש לי ילדה ואני ממשיכה לחיות בשבילה זאת ההחלטה וככה עשיתי. זה מה שהחזיק אותי.


אמא שלו היתה באה הרבה לבית הקברות ואני למדתי אז באוהלו, היא לא היתה אומרת לי את השעה שתגיע ואני הייתי יושבת שעות בבית קברות ומחכה. עד שאמא שלי אמרה לי את לא מחכה יותר. היא צריכה להגיד לך בדיוק מתי היא באה... את לא תבלי את החיים שלך בבית קברות.

עם בילהה אברהמזון שוחחה אילת