קבוצת כנרת עמוד הבית  |  מה חדש  |  יצירת קשר


אודותענפיםקהילהפנאי פלוסיזכורגלרייהתגובות









שם:
שנת לידה:
שנת פטירה:





א ב ג ד ה ו
ז ח ט י כ ל
מ נ ס ע פ צ
ק ר ש ת






חיים שטיין


תאריך לידה: 01/06/1912 תרע"ג
תאריך פטירה: 07/12/1982 כ"א כסלו תשמ"ג
בן חיה ואליהו
בן 71 במותו.
מקום לידה: לטביה
מקום קבורה: בית הקברות כנרת  שורה: 18  מספר: 24
שנת עליה: 1932
קבוצת השתייכות: חברי כנרת



נולד בדווינסק אשר בלאטביה ב - 1912.‏ משפחתו הייתה ענפה והיו בה שמונה ילדים. בגיל צעיר מאוד יצא לעבוד, כדי ‏לעזור בפרנסת המשפחה. בשחר נעוריו הצטרף לתנועת "השומר-הצעיר" ‏בעירו ‏ובעודו צעיר מחבריו יצא להכשרה בריגה, בבית-הספר החקלאי בלטאסמויז'ה. ‏בהיותו רגיל לעבוד, לא התקשה להתערות בחיי ההכשרה והיה חביב על ‏כולם, ‏שופע הומור וחדוות חיים.‏
ב - 1932 עלה ארצה והצטרף לקיבוץ רמת-גן. השתלב בקלות בעבודת הפרדס ‏ובבניין. בכנרת עבד חיים במקומות שונים, עד שמצא את מקומו בענף ‏ההובלה ושם התמיד כמעט עד ימיו האחרונים.‏
 
חיים לא היה דמות מרכזית בפעילות הציבורית, אך ההומור שניחן בו ליווה ‏את חיי כנרת לאורך שנים רבות והעמיד אותו בין אלה שבצניעות תרמו ‏לאווירה הכללית בכשרונו הטבעי.‏
 
שנותיו האחרונות, ובעיקר מאז מתה סוניה אשתו, היו רצף של סבל וייסורים. ‏הבנים והנכדים הרבים, שהקיפו אותו, עזרו לו להמשיך ולשאת בעול החיים, ‏עד שנספה אברהמ'לה. רצף אסונות זה ייתכן שגם הביא עליו את המחלה, ‏שממנה כה סבל ולא יכול היה להתגבר עליה.‏
 
נפטר בייסורים רבים.‏
הניח אחריו את בניו – יוסי, אלי, ניר ואתם 9 נכדים.‏



חיים שטיין - ספר מבקרים הוסף הודעה לספר המבקרים

שמואליק חדש 08/12/1982
לחברנו חיים!
ראינו אותך כולנו בשנותיך האחרונות, נאבק בכאבים ובייסורים כאשר סביב החיים שוקקים, הטבע פורח ומשפחתך שלך על ידך.
הנכדים שכה אהבת באים למיטתך ואינם מבינים את כל אשר עובר עליך.
חלקם, הגדולים, עוד זוכרים את הסבא שידע כה יפה לטפל בהם ולהקדיש להם מזמנו.
אתה חיים, שהיית מוצא בכל דבר, הזדמנות של בדיחה, של הומור, כאילו לתת לחיים טעם קל יותר, לסלק את הרצינות את העול הכבד בו חיינו שזורים כל השנים.
למה נפל בגורלך לשאת בסבל הזה שאין ממנו מוצא?
אנחנו חברה מבוגרת, חברה שנצְרְפָהבניסיונות מרים וקשים ובכל זאת עומדים אנו כל פעם מחדש ותוהים על הגורל האכזרי הפוקד את האדם ועל חוסר יכולתנו להתמודד עם גורל זה ולנצחו.
למה נגזר על אנשים לעבור סבל כזה? למה לא נמצא הפיתרון הגואל?
במעמד זה ולזכרך חיים, חייבים אנו להדגיש את הצורך במציאת הפתרונות המתאימים למען תת לחברינו הסובלים את היחס, הטיפול והאהבה אשר אולי במידת מה יקלו את ייסוריהם.
זוכר אני כילד וכנער את קבוצת "רמת-גן" שהגיעה אלינו וחוללה מהפכים במהלך החיים הרוגע והאינטימי של קבוצה קטנה וילדים בה מעט.
הייתה זו רוח סערה שטלטלה וסחפה עמה את הקבוצה כולה.
בתוך קבוצת חלוצים זו, לא היה חיים בין הבולטים, בין הפעילים בחיי הציבור בתוך הקבוצה ומחוצה לה.
חיים גם לא היה איש השרירים, בעל גוף שיכול היה לתת פורקן למרצו בעבודת השדה לאורך שנים.
אני מתחיל לזכור את חיים מאותן שנים שעבדנו יחד בענף ההובלה כנהגים.
הייתה זו עבודה שבה יכול היה חיים לתת ביטוי לחריצותו וליכולתו. ועד היום פלא הוא בעיני כיצד יכול היה אדם כמוהו ביכולת הפיזית שלו לנהוג במשאית כבדה, כאשר יש צורך מדי פעם, להעמיס, לפרוק, לקשור את המטען ולהחליף את גלגלי הענק.
לראות את חיים בתוך תא הנהג כשהוא אוחז בהגה והסיגריה בפיו, עיניו נוצצות ובדיחה או הערה הומוריסטית נפלטת מפיו, היה זה חזיון שעולה לנגד עיני היום ומזכיר לי אותו כפי שהיה.
חיים הוכה לראשונה, כאשר נפטרה סוניה. ראינו אותו בבדידותו ובהתמסרותו לטיפול בנכדיו.
האסון שבו נלקח מאתנו אברמ'לה הכה בו שנית ואולי הרצף הזה הוא שהביא לאסון הקשה שממנו לא יכול היה להתרומם.
נזכור את חיים כפי שהיה, חבר שלנו, שנים כה רבות, ונתן יד למשפחה כולה שהשאיר אחריו. שיהיו ראויים לזכרו.

שמוליק חדש 09/11/2009
8/12/1982 
לחברנו חיים!
ראינו אותך כולנו בשנותיך האחרונות, נאבק בכאבים ובייסורים כאשר סביב החיים שוקקים, הטבע פורח ומשפחתך שלך על ידך.
הנכדים שכה אהבת באים למיטתך ואינם מבינים את כל אשר עובר עליך.
חלקם, הגדולים, עוד זוכרים את הסבא שידע כה יפה לטפל בהם ולהקדיש להם מזמנו.
אתה חיים, שהיית מוצא בכל דבר, הזדמנות של בדיחה, של הומור, כאילו לתת לחיים טעם קל יותר, לסלק את הרצינות את העול הכבד בו חיינו שזורים כל השנים.
למה נפל בגורלך לשאת בסבל הזה שאין ממנו מוצא?
אנחנו חברה מבוגרת, חברה שנצְרְפָהבניסיונות מרים וקשים ובכל זאת עומדים אנו כל פעם מחדש ותוהים על הגורל האכזרי הפוקד את האדם ועל חוסר יכולתנו להתמודד עם גורל זה ולנצחו.
למה נגזר על אנשים לעבור סבל כזה? למה לא נמצא הפיתרון הגואל?
במעמד זה ולזכרך חיים, חייבים אנו להדגיש את הצורך במציאת הפתרונות המתאימים למען תת לחברינו הסובלים את היחס, הטיפול והאהבה אשר אולי במידת מה יקלו את ייסוריהם.
זוכר אני כילד וכנער את קבוצת "רמת-גן" שהגיעה אלינו וחוללה מהפכים במהלך החיים הרוגע והאינטימי של קבוצה קטנה וילדים בה מעט.
הייתה זו רוח סערה שטלטלה וסחפה עמה את הקבוצה כולה.
בתוך קבוצת חלוצים זו, לא היה חיים בין הבולטים, בין הפעילים בחיי הציבור בתוך הקבוצה ומחוצה לה.
חיים גם לא היה איש השרירים, בעל גוף שיכול היה לתת פורקן למרצו בעבודת השדה לאורך שנים.
אני מתחיל לזכור את חיים ........ שנים שעבדנו יחד בענף ההובלה כנהגים.
הייתה זו עבודה שבה יכול היה חיים לתת ביטוי לחריצותו וליכולתו. ועד היום פלא הוא בעיני כיצד יכול היה אדם כמוהו ביכולת הפיזית שלו לנהוג במשאית כבדה, כאשר יש צורך מדי פעם, להעמיס, לפרוק, לקשור את המטען ולהחליף את גלגלי הענק.
לראות את חיים בתוך תא הנהג כשהוא אוחז בהגה והסיגריה בפיו, עיניו נוצצות ובדיחה או הערה הומוריסטית נפלטת מפיו, היה זה חזיון שעולה לנגד עיני היום ומזכיר לי אותו כפי שהיה.
חיים הוכה לראשונה, כאשר נפטרה סוניה. ראינו אותו בבדידותו ובהתמסרותו לטיפול בנכדיו.
האסון שבו נלקח מאתנו אברמ'לה הכה בו שנית ואולי הרצף הזה הוא שהביא לאסון הקשה שממנו לא יכול היה להתרומם.

נזכור את חיים כפי שהיה, חבר שלנו, שנים כה רבות, ונתן יד למשפחה כולה שהשאיר אחריו.