יש למלא לפחות אחד משדות החיפוש

נולדה ברומני שבאוקראינה. בראשית 1913 הגיעה לדגניה, שם היה כבר ‏תנחום גם הוא יליד רומני.‏

ההסתגלות הפיזית הייתה קשה לה בתחילה, עד כדי כשלון בכל מה שעשתה. ‏חברי דגניה התייאשו מניסיונותיה ויעצו לה לחזור לרוסיה.‏ עליזה שידעה על חוות-העלמות בכנרת, פנתה לשם. ב - 1915 נקראה ע"י ‏הרצפלד עם עוד חברות, לשקם את המטבח ואת קלוב הפועלים ‏בפתח-תקווה. ‏תוך זמן קצר נדרשה לעסוק ביצירת תעסוקה לנערות מחוסרות עבודה. בשנת ‏‏1917 נקראה עליזה ע"י חנה מייזל מנהלת חוות-העלמות לקבל על עצמה את ‏האחריות על החווה.‏

ב - 1920, נקראה לנהל את מטבח הפועלים שעבדו בסלילת כביש עפולה – ‏נצרת, וב - 1921 נקראה ע"י עדה מיימון לעזור לה בחיפוש תעסוקה לפועלות ‏עולות חדשות.‏ באותו הזמן נתבקשה גם לנהל קורס דו-שנתי לבנות עולות חדשות, לבישול ‏ולגידול ירקות.‏

 

בחנוכה 1922 הגיעה לכנרת וכאן חלה הפסקה בפעילות הציבורית. תקופה זו ‏השקיעה עליזה בהקמתו ובריכוזו של גן-הירקות בכנרת.‏

ב - 1932 נשלחה למרכז ה"חלוץ" בפולניה, להקמה והדרכת קיבוצי הכשרה ‏וסמינרים. הוטל עליה לארגן את בית ההבראה ברובנו.‏

 

ב - 1933 השתתפה עליזה כציר בקונגרס הציוני בפראג. באוקטובר 1935 ‏נשלחה ע"י מועצת הפועלות לארצות הברית וחזרה לארץ עם פרוץ ‏המאורעות. בכנרת היא ממלאת תפקיד של גזבר. ב - 1946 בחרה שוב שציר ‏לקונגרס הציוני.‏

 

ב - 1949 גויסה לרכז את מחלקת העלייה של מועצת הפועלות. שנה לאחר ‏מכן ‏הוטל עליה ניהול "משען" ובמשך 19 שנים שימשה גם כחברה במזכירות ‏מועצת הפועלות.‏

עליזה התמסרה לפיתוח "משען" והפסיקה כל פעילות אחרת. ב - 1953 נשלחה ‏שוב לארה"ב לפעול בארגון הנשים שם. יצאה במשלחות שונות לארצות ‏העולם, כאשר היא מייצגת את ההסתדרות ומוסדות "משען".‏ ב - 1969 בהיותה בת 74, שבה עליזה הביתה לכנרת, כאשר פרות פעילותה ‏המבורכת ב"משען" היו 5 מוסדות ילדים המכילים ‏‎1200‎‏ ילדים, 9 בתי-אבות ‏עם כ - 2000 מיטות.‏ עליזה נשארה אחרונה מאותה קבוצת חברים, שהיו לנו מורי דרך בהגשמת ‏רעיון הקבוצה והשיתוף. בעבודתה בבית בענפי השדה ובתפקידה כגזבר ‏הקבוצה וכן בפעילותה הציבורית, הייתה מאותן בודדות שראו עצמן שוות ‏ לחברים המסוגלות לכל משימה ותפקיד. כבוגרת בית-ספר לפועלות חקלאיות, ‏הייתה שנים רבות הדמות המובילה בגידולי הירקות ודורות ראשונים של בנים ‏ובנות התחנכו על הידע שלה. עליזה הייתה גם הראשונה שראתה את ‏חשיבותו של טיפוח הנוי כחלק בלתי נפרד מחיי הקבוצה.‏

 

עליזה ואהרון – שניהם רשמו בחייהם ובמעשיהם, דף מפואר בקורות כנרת ‏ותנועת העבודה כולה.‏

עליזה נפטרה בגיל 88, הניחה אחריה את הבנות – ריקה והדסה, ואתן 4 ‏נכדים.‏