יש למלא לפחות אחד משדות החיפוש

נולד בווילנה במשפחת עמלים. אביו היה חייט, מומחה במקצועו, ואמו – ‏עוזרת בבית מלאכתו. קיבל השכלה יהודית רחבה. את השכלתו הכללית רכש ‏בכוחות עצמו. הודות לכשרונותיו הגיע להישגים. בנערותו הצטרף להסתדרות ‏נוער ציונית "חירות ותחייה". ‏

בזמן מלחמת העולם הראשונה, משגברו הרעב והמצוקה בעיר ובמשפחה, ברח ‏יוסף ברגל לקרובי משפחתו בקובנה. שם המשיך בלימודים ופעל בתנועה ‏בציונית וב"החלוץ". בניסן תרפ"א (1 במאי 1921) עלה לארץ והצטרף לגדוד ‏העבודה. אחרי זמן-מה עבר ל"קבוצת וילנה", שבה הייתה גם אחותו אסתר. ‏עבד בסלילת כבישים, בעבודת בנייה בטבריה, ובראש השנה תרפ"ג (1922) ‏הגיע יחד עם חברי הקבוצה לכנרת.‏ היה בין הנוטעים הראשונים של הבננות בכנרת. שנים עבד בגן הירק ולאחר ‏זאת חזר לענף הבננות והתמיד בו עד ימיו האחרונים. בענף זה הגיע להישגים ‏ולמומחיות שהוכרה על-ידי כל החברים שעבדו אתו, גם באזור ובארץ בכלל. ‏

פרסם בעלון כנרת עשרות מאמרים, רשימות ודברי הגות על רבים משטחי ‏החיים בקבוצה. הגיב על הכל בערנות, בצורה קלה, פליטוניסטית כמעט, ‏וברוח טובה. הטיף לעבודת כפיים – "עבודה לשם פרנסה". קבל על חוסר ‏תודעת הפרנסה. שנים רבות ערך אחרי שעות העבודה את עלון הקבוצה ‏בהתמדה ובכשרון. מדי פעם היה גם מרצה בעניינים חקלאיים מקצועיים ‏בחברות-נוער שבמקום. המשיך בעבודתו בשדה גם אחרי שחלה במחלתו ‏הקשה ועד ליום אשפוזו בבית-החולים.‏

 

בן 67 היה במותו.‏

הניח אחריו את חיה אשתו, בן – מתתיהו, בנות – שולמית ועדה, ואתם ‏שישה נכדים.‏