קבוצת כנרת עמוד הבית  |  מה חדש  |  יצירת קשר


אודותענפיםקהילהפנאי פלוסיזכורגלרייהתגובות









שם:
שנת לידה:
שנת פטירה:





א ב ג ד ה ו
ז ח ט י כ ל
מ נ ס ע פ צ
ק ר ש ת






חנה'לה חדש


תאריך לידה: 05/05/1926 כ"א אייר תרפ"ו
תאריך פטירה: 17/04/1991 ג' אייר תשנ"א
בת טובה ומשה זייצ'יק - זית
בת 65 במותה.
מקום לידה: דגניה ב
שנת עליה: 0
קבוצת השתייכות: חברי כנרת



ננולדה בדגניה ב', בת ראשונה למשפחת זית. למדה והתחנכה בבית החינוך ‏בדניה א'. לאחר סיום לימודיה התגייסה לפלמ"ח ושירתה במסגרתו במקומות ‏שונים בארץ. בגמר שירותה נישאה לאבינעם חדש בן קבוצת כנרת ובן כתתה ‏והקימו את ביתם בקבוצת כנרת , בה נולדו שלושת ילדיהם. בכנרת עבדה ‏במקומות שונים, בעיקר בחינוך. הייתה חרוצה שקטה וצנועה, ניחנה בתבונת ‏כפיים. ‏
 
באמצע שנות החמישים יצאה עם משפחתה למושב יכיני שבנגב הצפוני ‏במסגרת ההתגייסות לעזרת יישובי העולים, שם היה עליה לנהל בית ומשפחה ‏בתנאים קשים ביותר. משם עברה המשפחה לאשקלון בה התגוררה כ - 20 ‏שנה. ב - 1981 עברה המשפחה לגליל, לראש פינה, בה בנו את משכן הקבע ‏שלהם. ‏
 
באופן פתאומי וללא התראה מוקדמת , התגלתה אצלה מחלת-לב שתוך זמן ‏קצר גרמה למותה.
בת 65 הייתה במותה.
השאירה אחריה את בעלה אבינעם ‏חדש, את ילדיה תמר גודר, פטל חדש והדס גדות, חתנים וכלה ואתם 6 נכדים.‏



חנה'לה חדש - ספר מבקרים הוסף הודעה לספר המבקרים

שמואליק חדש 19/04/1991

 

חנה'לה חדש זייד – אשת אבינועם חדש 
חנה'לה איננה
 
נסתם הגולל.
ראשונה במשפחתנו, מבני הדור השני. רק חדשים ספורים מאז ליווינו למנוחתן את שתי הדודות שלנו חווה ויונה, האחרונות במשפחתנו בכנרת, בנות הדור הראשון.
קרוב, כאן ממול – קברו של מוטי, בן הדור השלישי.
שלושה דורות, שלושה סמלים של המשפחה.
שלשום היה יום הזכרון. עם בוקר שמענו בטלפון שלוש מלים:
חנה'לה איננה – בואו.
נסענו לבית החולים בצפת. נכנסנו לחדר הקטן עם חלון הזכוכית הגדול, בו נשקף נוף הגליל עם כיפת הר מירון באופק.
במיטה – חנה'לה. מכוסה בסדין. ראשה גלוי מסורק, נח על צידו. עיניה עצומות, כמו ישנה שינה עמוקה.
לחי חלקה, אין קמטים, נחה מקושי, מסבל, מחולשה ארוכה.
עומדים סביב מיטתה, עינינו מרותקות, מתקשים להאמין.
 
לפתע צפירת יום הזכרון מרעידה את כולנו.
נדרכים לעמדת דום, ראשים מורכנים, איש, איש והרהוריו עם זכר היקרים שאינם.
הצפירה נדמה ובשקט שהשתרר באה הוודאות וההשלמה עם מותה של חנה'לה.
נפרדנו ממנו בנשיקה על מצחה הקר.
מבט אחרון על פניה היפים, השלווים.
 
ועכשיו – סביב קברה – ילדיה ונכדיה, משפחתה הגדולה, הרחבה ורבים רבים מחבריה וידידיה.
כאן גם רבים מבני העמק הזה שחנה'לה שזורה בחייהם מאז שנות הילדות הראשונות.
אנו בשלהי העשור לחיינו המשותפים עם חנה'לה, מאז אותו יום בו עברנו, ילדים בני שש ושבע, זוגות, זוגות מתחת לסכך הירוק בחצר בית החינוך המשותף בדגניה.
נכנסנו לכתה א' 30 ילדים וילדות, סוערים רעשניים ושובבים ובינינו ילדה אחת קטנה, שקטה, נחבאת אל הכלים.
עם השנים הולכים ומתבגרים, רגשות מתעוררים אהבות מתחילות לפרוח במסתרים, וחנה'לה בתוך כל הסערות, עדיין שקטה, עדיין צנועה, יפה בצמותיה הארוכות.
משבאו ימי מאבק והתגוננות נקראו רבים מאתנו לפלמ"ח, וחנה'לה בין ההולכים.
איך משתלב השקט הזה בפרץ וסער?
 
ראשונים במשפחתנו, חנה'לה ואבינועם, בונים משפחה.
חנה'לה מצטרפת למשפחה גדולה, משפחת החדשים – הרוטנברגים.
משפחה סוערת עם אמביציות.
משפחה בה מדברים בקולות רמים, מתווכחים וגם מנסים לשנות סדרי בראשית... איך תשתלב? איך תחזיק מעמד?
 
אכן, לא היה לה קל. היו דרושות הרבה שנים של אהבה, של טיפול בילדים ושל חריצות ללא ליאות בעבודה.
והייתה דמות אשר עזרה ותמכה – אבא שלנו.
לבו הרחב שפע אליה את אהבתו ונתן לה להרגיש בטחון בתוך הסערה הרוטנברגית.
 
חנה'לה נולדה בקיבוץ, בגרה בקיבוץ, הקימה את משפחתה וילדה את ילדיה וגם כאשר הלכה אחרי אבינועם לדרך חדשה והייתה עזר כנגדו לכל אורכה, הרגשנו אצלה תמיד געגועים כמוסים לכור המחצבת, לירדן בין דגניה לכנרת.
 
היו לחנה'לה שנים קשות, בהן היה עליה – לצידו של אבינועם – להקים את הבית. הילדים גדלו, באו הנכדים והמשפחה סביבה שפעה הפתעות וסיפוק.
באיזו התפעמות הייתה מסתכלת בנכדים וכמה התפעלה מכישרונותיהם ואופיים.
 
אפשר היה לקטוף פרות, להשתכר מהשפע. אך הגוף בגד. המאבק שהיה עז וקשה, והאמונה בעתיד טוב נתנו לכולנו תקווה – אבל הלב הכזיב.
חנה'לה שלנו הוכרעה. עצמה עיניה לעד.
 
ילדים ונכדים שלנו – שוב, כבעבר, אומר לכם: המשפחה היא מבצר. כוח נפלא שופע מתוך אחדות המשפחה. וגם נחמה.
אבינועם. אחינו יקירנו. ראינוך במלחמה הגדולה על חייה של חנה'לה.
מלחמה שנצרפה בשנים רבות של חיים משותפים, הנכס המשותף שלכם, היפה כל כך, המשפחה שבניתם, הנכדים היפים הטובים הסובבים אותך כאן – אלה יעזרו לך לעבור את הימים הקשים שלפניך.
ואנחנו אתך. ואנחנו אתך תמיד.
 
 שמואליק – כתב וקרא על קברה ביום הלוויה
19. לאפריל, 1991
 יום שישי ה' אייר, תשנ"א