יש למלא לפחות אחד משדות החיפוש

נולד בקבוצת כנרת, בנם השני של דינה ודוד בוברוב, אח צעיר לרזי, ובוגר לסער ולאחות הצעירה – לימור.‏היה תינוק יפה ובריא, התפתח יפה והיה נחת ושמחה למשפחה.‏

 

בגיל 8 וחצי חודשים חלה בדלקת קרום המוח, בצורה קשה, עבר מספר ימים קריטיים בהם היו חייו בסכנה, הצליח להתגבר, התאושש והחלים מהמחלה.‏ התפתח ככל הילדים לשמחתם של בני המשפחה.‏

עד גיל 6 הייתה התפתחותו תקינה לגמרי, למעט קשיים בקואורדינציה ‏בידיים.‏ היה ילד שמח ושובב, אהב בעלי חיים, פרחים, ולשיר.‏

 

בכיתה א' התחיל לסבול מהתקפים אפילפטיים שהלכו ותכפו.‏ ככל שגדל נזקק לעזרה של חינוך מיוחד, הבעיות של השתלבות בחברה ובלימודים גברו.‏ נעשו ניסיונות רבים לקדמו ולעקוף את המגבלות של הפגיעה המוחית, ע"י תכניות שיקום ושיטות שונות, אבישי שיתף תמיד פעולה ועשה מאמצים עצומים כדי להצליח ולהתקדם. ואכן, הצליח ללמוד לקרוא ולכתוב והתגבר

על בעיות הקואורדינציה.‏

בגיל 10 למד באולפן למוסיקה בבית-שאן, שם מצא פורקן לרגשותיו, מאוחר יותר כתב בעצמו שירים, על אהבה וייסורים ולאחדים גם חיבר מנגינות.‏

 

‏7 שנים למד בבית-הספר המיוחד של הקיבוצים "נווה-צאלים", שם התבגר,‏ בעיקר עסק בספורט, מוסיקה וחקלאות. למד שרטוט וחשמל.‏

למרות המרחק מהבית, שמר על קשר עם בני כתתו, השתתף בטיולים ובאירועים מיוחדים של הכתה.‏

 

אבישי לא גויס לצ.ה.ל בגלל מחלתו, ונשאר מבודד בבית, בעוד כל בני כתתו ‏משרתים בצבא. בתקופה זו עבד בבננות, "חופית", בחשמליה, ובבית-אריזה. ‏

עקב קשיים ומגבלות, ניסה מספר מסגרות שיקומיות מחוץ לקיבוץ ולא מצא בהן עניין, ואז פנה לדת, תוך חיפוש דרך חיים ומוצא לייסוריו. הוא לקח את ‏העניין ברצינות, כשהוא מקפיד בכל המצוות והנוהגים, השתלב בישיבת חב"ד בצפת.‏

גולת הכותרת עבורו, הייתה שמירת השבת, אותה הקפיד לעשות בבית דתי בטבריה.‏ המשיך לשמור על קשר עם המשפחה ועם הבית, ההורים לא תמיד ידעו לעזור לו, אך קבלו בהבנה ואהבה את בחירתו. היה בעל חוש הומור, אהב יופי, ‏לטייל ולצלם, אהב לשיר, אהב אנשים ואת האלוהים.‏

חלם על גאולה והמשיח, גאולה אישית ולאומית – ובכך דבק מאוד.‏ בהיותו מקפיד על ניקיון הגוף וטוהרתו, הלך לטבול בכנרת לקראת קידוש השבת, ובמעמקים מסר את נשמתו לבורא, והא רק בן 24 שנים.‏

 

השאיר משפחה כואבת בכנרת ביתו – הוריו אחיו ואחותו, והסבים בתיה ויסבלט, פרידה וישראל בוברוב.‏