יש למלא לפחות אחד משדות החיפוש

נולד בעיר ויזניץ בבוקובינה, שהייתה שייכת אז לאוסטריה והיום שייכת ‏לרומניה. האב נפטר כשדוד היה בן 10 ואחיו הצעיר שמחה היה בן שנתיים. ‏האם מפרנסת את המשפחה מחנות לחומרי בניין. ב - 1945 נפטרה האם ‏ונקברה בעיירה ויזניץ ע"י חברים.‏

 

דוד למד עד סוף ביה"ס התיכון ב-ויזניץ. בגיל צעיר יצא ללמוד חקלאות ‏באוניברסיטה של וינה באוסטריה, עבד בחוות חקלאיות באזור. מלחמת ‏העולם הראשונה קטעה את לימודיו, והוא עובר לאוסטריה, ומנהל 2 חוות ‏חקלאיות ומדריך בהן חלוצים, בייחוד יוצאי גרמניה. בחווה הוא מכיר את ‏מרים ונקשר אליה.‏

 

ב - 1937 הוא עולה לארץ ומגיע לקיבוץ יגור. מרים שעלתה גם היא באותו ‏הזמן משובצת לקבוצת כנרת, ודוד עובר אליה לכנרת. שניהם מתקבלים ‏לחברות בכנרת. עבד בגן-הירק, במספוא, וכיהן בתפקידים-ציבוריים רבים ‏סידור עבודה, מרכז ו. חברים, מרכז ו. שיכון, מרכז ו. עבודה, שימש מדריך ‏לקבוצות נוער השייכות לתנועה והפלמ"ח.‏

 

עם פרוץ קרבות מלחמת השחרור, הוא נשלח לעזור בקיבוץ גשר שהיה ‏במצור, ושם עבר את המלחמה. כשחזר אחרי המלחמה, קיבל על עצמו את ‏שיקום מכון המים הירמוך שהופצץ, ועסק בבניית תעלת הבטון להשקיית ‏השדות בעמק. במשך 8 שנים היה מרכז ועדת המים בעמק. באמצע שנות ‏החמישים קיבל לנהל את "חוות-שמואל" של חברת ייצור ופיתוח ובנוסף את ‏חוות-דושן וחוות-אבוקה.‏

 

ב - 1962, נבחר להיות רכז הקניות בכנרת. ב - 1965 ועד 1990, עבד דוד בקופת ‏הבית, בדייקנות וסדר ובהתמדה מיוחדת לו. בשנים 1965 - 1967 היה בנוסף ‏לקופת הבית גם גזבר אוהלו.‏

 

במשך עשרות שנים היה מסדר ביחד עם חבריו י. זמירין וי. ברקאי את סידור ‏הישיבה ב"סדר" ובחגים.‏

 

בשנים 1990 עד 1993 עבד בארכיון הקיבוץ, עשה עבודת תרגום עצומה ‏מגרמנית. הזיקנה לא התאימה לדוד איש הפעלים הנמרץ והחברי. זמן קצר ‏לאחר שנכנס ל"בית-הדר" נפטר.‏

 

השאיר אחריו את אשתו מרים, את בנותיו נגה וצפרירה והבן אילן, ואתם ‏חתנים ו - 6 נכדים.‏