יש למלא לפחות אחד משדות החיפוש

היה דור רביעי למשפחה חרדית בירושלים.‏ ישראל ואחותו הגדולה-מלכה, התייתמו בגיל רך מאמם, הסבתא מגדלת את ‏הילדים, אביו נישא בשנית ומתווספים אליהם עוד שלוש אחיות ואח. האב ‏מפרנס את משפחתו מהוראה בבית היתומים "דיסקין" שבירושלים.‏

 

ישראל לומד ב"חדר" ואחר-כך, עובר לישיבה "עץ-חיים" שליד ביה"כ ‏‏"החורבה" שבעיר העתיקה.‏

 

בגיל 18 הוא מעז לצאת בסתר מ"הישיבה", על מנת ללמוד עבודה חקלאית , ‏במשק הפועלות של רחל ינאית (בן-צבי). כעבור שנה, בגיל 19, הוא עוזב ‏בסתר הכל מאחוריו, ומגיע לקיבוץ דגניה א'. שם הוא מתאקלם בין בני-הנוער ‏מבן-שמן ובוגרי בית-החינוך מתל-אביב. עד מהרה הוא נהיה אחד משלהם. ‏

ב - 1933 הוא עובר עם הנוער לקב' כנרת , היעד- קיבוץ חדש, "יצירה ‏עצמאית". ב - 1934 הם עוברים כגרעין התיישבות למושבה "מגדל"- כפלוגת ‏עבודה.‏

 

ב - 1937 הם מקימים את קיבוץ גנוסר, שלחוף הכנרת.‏

 

ב - 1939, נושא ישראל את רוחמה כצנלסון, אותה הכיר בקב' הכשרה בכנרת. ‏הם פעילים בהקמת גנוסר, שם נולדים שניים מילדיהם - חגית ובארי.‏ ב - 1945, הם חוזרים לקב' כנרת ובונים בה את ביתם. כאן נולדת בתם- הילה.‏

 

ישראל עבד בענפים שונים כאחראי ובעל מקצוע - בגן-הירק, בסנדלרייה, ‏בלול. הוא למד בסמינר למדריכי נוער בירושלים, מקבל על עצמו חברת נוער ‏‏4 שנתית, והוא סועד אותם, מלמד ומדריך. אחר-כך הוא הופך למדריך חברתי, ‏במדרשה למורים ב"אוהלו". שירות מיוחד הוא עושה כחצרן בתי-הילדים ‏בכנרת.‏

 

ב - 1972, הוא מקבל על עצמו את הארכיון של כנרת. למרות התנאים הקשים ‏במקלט בו נמצא הארכיון, הוא מתמיד בעבודה זו 18 שנים. בשנתיים ‏האחרונות הוא זוכה לעבור עם הארכיון לבית האמצעי המשופץ, ולעבוד בו ‏בתנאים מתאימים ומכובדים.‏

 

ישראל היה אדם שקט ומופנם, אך יצר יחסים חברתיים עם כל מי שהיה ‏בקרבתו, היה לו הומור יהודי, היה בקיא בשפה העברית, קרא רבות, ולאחר ‏מותו התגלה שאף כתב שירים.‏

 

בן 79 היה במותו, עבד כמעט עד יומו האחרון, נפטר לאחר מחלה קצרה.‏

 

השאיר אחריו את אשתו-רוחמה, בנו-בארי, בנותיו-חגית והילה, כלה, חתנים ‏ואתם 8 נכדים.‏