יש למלא לפחות אחד משדות החיפוש

נולד בפולין, בעיירה חורוסטקוב, שבגיליציה המזרחית. היה הילד השביעי ‏מתוך שמונת ילדי המשפחה. בגיל שלוש וחצי התייתם מאמו. אביו היה שומר ‏מצוות מחסידי הוסטיאן. מגיל צעיר הלך ל"חדר". בתנאים כלכליים קשים ‏מאוד, האב קיים בדוחק את המשפחה במסחר, והילדים עזרו על ידו תמיד. ‏

נתפש ל"ציונות" בעקבות אחיו הבכור - פישל, שהיה ממנהיגי ה"חלוץ" ‏בפולניה. כהכשרה לעלייה לארץ למד סנדלרות.‏

בסוף שנת 1925 עלה לארץ, כשהיה בן 19. פעל להעלות את משפחתו ארצה, ‏ב - 1935 הצליח להעלות את רוב בני המשפחה כולל ההורים, וכך ניצלה ‏המשפחה מהשואה. משה התגורר ברחובות, ועבד בפרדסי הסביבה. בהמלצת ‏לוי אשכול הגיע ל"חצר" כנרת, כאן הכיר את בלה.‏

ב - 1930 הם נישאו, בקב' כנרת. בעשור הראשון שעל הגבעה, נולדו 3 ילדיהם.‏

משה יצא לעבודה במפעלי ים-המלח עם 10 חברים מכנרת, אחר-כך כבד ‏בפלחה, בחצרנות , בחצירים, במאפיה, אך ברוב שנותיו ריכז את ענף הצאן, ‏השקיע בו את כל מרצו. ב - 1960 נסגר הענף, ועל משה עבר משבר קשה. יצא ‏לעזור לקיבוצים שונים, השתתף בחוגי לימוד של ארץ ישראל, בחפירות ‏ ארכיאולוגיות, ואף התחיל לחזור לקיום מצוות במסורת היהודית.‏

היה ממקימי בית-הכנסת בכנרת, ופעיל בתפילות כל שבת, בניהול חגים ‏ובעליות לתורה של הילדים בני המצווה, פעל להכנסת ספרי תורה לארון ‏בבית-הכנסת.‏

ב - 1975 לבש מדים, ויצא למחנות צה"ל לעזרה.‏

בגיל מבוגר, נכנס לעבוד בחדר-האוכל, והתמסר בייחוד לחדר מכונות הכלים. ‏כאן עבד עד שלא יכול יותר. בשנותיו האחרונות התגורר "בבית-הדר".‏

משה היה איש משפחה מסור, שמר על קשר הדוק עם כל פלגי המשפחה, ‏טיפל בבלה אשתו עד יומה האחרון.‏

השאיר אחריו את שלושת ילדיו - יורם, עמי, ואסתרקה, עם כלות וחתן, ואתם ‏‏14 נכדים, 12 נינים.‏