יש למלא לפחות אחד משדות החיפוש

נולד בליטא בעיירה ז'אגר. בגיל צעיר התייתם מהוריו ובר לגור אצל דודותיו. ‏כך הגיע ללטביה, לעיירה איספוטה, שם למד חייטות. שם גם הצטרף לתנועת ‏‏"השומר הצעיר" נצ"ח. כעבור זמן החזירו אותו השלטונות לליטא, לקובנה. ‏

מאיר הגיע למרכז "החלוץ" להכשרה כהכנה לעלייה לארץ. שנתיים עבד אצל ‏איכר גוי, למד חליבה ועבודות חקלאות נוספות.‏

בהכשרה הכיר מאיר את אטה וינר, שלימים נהפכו לזוג מאושר לכל חייהם.‏ ב - 1933 עלו אטה ומאיר תימרי לארץ, לקיבוץ השומר-הצעיר ברמת-גן.‏ ברמת-גן למד טייחות וייסד "קבוצת טיח" עם חברי הקיבוץ.‏

ב - 1934 נולדה לאטה ומאיר הבת הבכורה אילנה. כשהייתה בת 4 חודשים ‏עברה המשפחה לקב' כנרת עם כל חברי קיבוץ "רמת-גן" ואתם עוד 4 ילדים.‏

מאיר אהב את חיי הקיבוץ והחברה שבו, היה צמיד פעיל ונמרץ בעבודה ‏ובפעילויות שונות. בכנרת בנה עם אטה את ביתו וכאן נולדו 2 בנותיו ‏הנוספות.‏

לאחר שקבוצת הבניין התפזרה, נכנס מאיר לעבוד בענף התמרים. כמעט 60 ‏שנה התמיד לעבוד בענף זה ועסק בכל הפעילויות שנדרשו. בגיל מתקדם ‏הקים מכון האבקה להפריית התמרים.‏

הזדהותו עם הענף הייתה כל-כך רבה, עד שהחליף את שם משפחתו- קלינג ‏ל-"תימרי" לבתו השנייה קרא "תמר".‏

במלחמת העולם השנייה התגייס לבריגדה העברית שנלחמה באירופה נגד ‏הנאצים.‏

כשהתקרבו ימי מלחמת השחרור הצטרף מאיר לפל"מ, שהיה מורכב מבני ‏כנרת, שלחמו בעמה"י.‏

מאיר השתייך לקבוצת "צועדי כנרת" והתמיד אתה עד שהתפרקה.‏

שנים רבות היה בצוות רקדני שרל'ה שליוו כל חתונה בכנרת.‏

משנת 1978 היה מתנדב ב-י.ע.ל פוריה (בביה"ח), התמיד בכך אפילו כשנשאר ‏המתנדב היחיד מעמה"י. מדי שבוע במשך שעתיים סייע במחלקות ביה"ח.‏

בשנתיים האחרונות לחייו עבד במפעל הקשישים "ניחוח הטבע" בכנרת.‏

בסוף 1985 נפטרה אטה אשתו, כשמאיר סועד אותה עד יומה האחרון.‏

מאיר המשיך לרכז סביבו את המשפחה, שמר על קשר אמיץ עם כל נכדיו ‏וניניו, שאהבו אותו מאוד.‏

מאיר ניחן בחוש הומור והישרה מצב-רוח טוב על כל הסובבים אותו. אהב את ‏כנרת ביתו והיה גאה מאוד בבית זה.‏

כשהלך לעולמו עשה זאת בדרכו, מבלי להכביד על איש.

השאיר אחריו את ‏בנותיו אילנה, תמר ואורנה, 3 חתנים, 9 נכדים ו - 6 נינים.