יש למלא לפחות אחד משדות החיפוש

נולדה בעיירה קטנה-פומפיאן, בליטא, ליוסף ושיינה לוינסון. לאה הייתה הבת ‏השלישית מתוך 6 ילדי המשפחה.‏

בגיל צעיר נתפסה לציונות, ושנתיים לפני תום לימודיה בבית-הספר בבוליבג', ‏ברחה להכשרה במחוז ממל, שהייתה מטעם הסתדרות נוער "השומר-הצעיר". ‏ציונות ספגה בבית ההורים, שעסקו רבות בתרומות לא"י. עזיבתה המוקדמת ‏את הבית, הייתה ספוגה בצער, אך קיוותה שתוכל להביא גם את הוריה לארץ.‏

ב - 1934 לאה עולה לארץ, היא נשלחת לקיבוץ רמת-גן, שם נמצאים חבריה ‏לתנועה. באותה שנה היא מגיעה לכנרת, עם האיחוד של קיבוץ רמת-גן ‏וקבוצת כנרת. לאה עובדת בפרדס, בגן-הירק, בבציר, בלול האפרוחים. היא ‏נישאת למיכאליק שהיה אחראי לגן-הירק ומאנשי קיבוץ "רמת-גן".‏

ב - 1940 נולד בנם הבכור שי, (ע"ש הוריה שנספו בשואה), כעבור 6 שנים ‏נולדת הדסה.‏

בשנת 1947, לאה מקבלת על עצמה טיפול בגרעין "ארז", ואחר-כך, במשך ‏שנים טיפלה בחברות נוער שונות. בהיותה עסוקה בטיפול בילדים יתומים ‏שהגיעו לכנרת, היא ומיכאליק מחליטים לאמץ את יהודהל'ה בן ה - 8 כבן ‏המשפחה, הוא נהיה אחד מילדיה ועד מותה שימשה סבתא לילדיו.‏

שנים רבות עבדה לאה במטבח הילדים בדאגה למלא את כל מבוקשם.‏

לאה חלתה במחלות קשות וגברה עליהן. התמידה לטפח גינות נוי סביב ביתה ‏ומקום עבודתה, ומלאה את ימי העבודה בכל תנאי.‏

בשנים האחרונות עסקה בתיקונים ותפירה, התמידה בכך עד יומה האחרון.‏ 

לאה אהבה את כנרת ואת החיים בתוכה. נהגה מדי פעם לתת ביטוי לכך ‏בעלוני כנרת.‏

השאירה אחריה את מיכאליק בעלה, ואת ילדיה- שי, הדסה ויהודה'לה, כלות וחתן ואתם 10 נכדים.‏