יש למלא לפחות אחד משדות החיפוש

נולד בלטביה, ליד העיירה רוזינוב, בכפר בו חיו 6 משפחות יהודיות, אשר ‏עסקו במסחר. המשפחה שומרת מסורת ובביתם מצוי ביה"כ של הכפר. ‏למיכאליק עוד אח ואחות צעירים ממנו. ההורים והאחים נספו בשואה.‏

‏6 שנים הוא לומד בבי"ס עם הגויים, ואחר-כך עובר לבי"ס ביידיש, בתיכון ‏לומד עברית. תוך כדי הלימודים הוא משמש כשוליה של ספר ומאפר, שני ‏מקצועות ששימשו אותו לאורך חייו.‏

מיכאליק מצטרף לתנועת "השומר הצעיר-נצ"ח", עבר לריגה להכשרה בבי"ס ‏חקלאי, במסגרת ההכשרה עבד בבתי חרושת בעבודה קשה. היה בהכשרה ‏ב"אלטאסמויז'ה" עם רבים שבנו את הכנרת.‏

ב - 1934 הוא הגיע לחופי הארץ, כשהוא נשוי בנישואים פיקטיביים.‏ מיכאליק הגיע ישר לקיבוץ רמת-גן. חצי שנה לאחר האיחוד עם כנרת, הוא ‏מגיע לכנרת. ב - 1938 הוא התחתן עם לאה לוינסון, אותה הכיר עוד ברמת-גן. ‏נולד להם הבן-שי והבת-הדסה, וכאן הם מטפחים את משפחתם.‏ 

מייד עם הגיעו לכנרת צרפו אותו לענף גן-הירקות, כעבור מספר שנים הוא ‏הפך למנהל הענף, בעל ידע מקצועי ויכולת ניהול מעולה. 23 שנים הוא עבד ‏בענף, והכשיר דורות של חקלאים בני-משק וחברי הכשרות בגידול ירקות. יחד ‏עם העבודה בגן הירק הוא נעשה ספר של כנרת. שנים רבות המשיך לספר ‏ולאפר חברים וילדים במסיבות ואירועים.‏

אחרי מלחמת העולם השניה, אימצו לאה ומיכאליק את יהודה, שהגיע עם ‏עליית הנוער לכנרת.‏

ב - 1975 יצא לעבוד בארגון מגדלי-הירקות, והדריך בישובים חקלאיים, היה ‏שותף במדיניות של גידולי הירקות בארץ. יותר מעשרים שנה מלא תפקיד זה. ‏כשסיים הוכתר בוועידה ה ‏‎–‎‏ 10 של הארגון כ"יקיר ארגון מגדלי הירקות".‏

ב - 1977 מיכאליק משתלב בעבודה במפעל "צעצועץ" הקטן בכנרת והתמיד ‏בעבודה זו עד יומו האחרון.‏

התמסר להכנת החגים בבית, והמציא את המושג "צוות החג", היה מדרבן את ‏החברים לעסוק בכך, גיבש מסורת בחגים בכנרת.‏

עד שנותיו האחרונות המשיך לאפר בפורים ואת רקדני השרל'ה.‏ היה מבאי בית-הכנסת, במיוחד בחגים ובמועדים.‏ היה אדם צנוע, שקט ודייקן. העבודה הייתה ערך עליון עבורו והתמיד בה עד ‏יומו האחרון. היה מעורב בחיי המשק והחברה, והטביע את חותמו בכנרת.‏ היה איש משפחה חם ומסור, מעורב בחיי ילדיו ונכדיו.‏

השאיר אחריו את שי, הדסה ויהודה ואתם 10 נכדים.‏