יש למלא לפחות אחד משדות החיפוש

נולד בצ'רניגוב (אוקראינה). אביו היה משרידי הקאנטוניסטים (ילדי היהודים, ‏שנחטפו בילדותם, תוך להטמיעם תוך שירות בצבא הרוסי), אך הוא נשאר ‏יהודי ישר וגא. אחרי שחרורו היה לבעל בית מלאכה לחייטות. אחיו הצעיר ‏של אהרן נפל בקרבות המהפכה כמפקד הצבא האדום. אהרן למד בחדר, ‏בבית-ספר יהודי עממי ולבסוף בבי"ס רוסי לבנים. הצטיין בלימודיו והיה ‏מכובד על חבריו. מנערותו היה מוצק בגופו, יפה-תואר ומרבה בספורט. עבד ‏כעוזר לסוחר עצים בהשטת רפסודות על נהר. שפת הדיבור בביתו הייתה רק ‏רוסית. בגיל צעיר נדלק בו ניצוץ ההכרה הציונית, ובלבו הגה את רעיון עלייתו ‏לארץ.‏

עלה ארצה באביב תרע"ד (1914). הואיל ועברית לא ידע ורוסית לא רצה ‏לדבר, היה שותק. החל בעבודה חקלאית בכפר-סבא והמשיך בקבוצת עין-חי ‏‏(היום כפר מל"ל). חלה בקדחת ועבר לבן-שמן. כאן התמסר ללימוד עצמי ‏אינטנסיבי של השפה העברית.

ב – 1916 קיבל בשמחה הזמנה מכנרת ‏להצטרף לקבוצה, והוא אז כבן 17. מימיו הראשונים בכנרת התבלט אהרן ‏ביחסו הרציני לכל עבודה, קשה או בלתי נעימה, לכל תפקיד מסוכן ולכל ‏

מקום תורפה. עד מהרה היה סדרן עבודה ואיש מרכזי בחצר הקבוצה. היה ‏מאופק בדיבורו ואהוב על הכל. דבק ללשון העברית ולספרותה. חונן ‏באומץ-לב והוטלה עליו אחריות לנשק ולארגון ההתגוננות בכנרת. בשעת ‏חיפושי נשק אכזריים ע"י התורכים, שהשתוללו בארץ ובכנרת בימי חסן בק ‏במלחמת העולם הראשונה (1917), התבלט בעמידתו הגאה והאיתנה.‏

סמוך לפרוץ המאורעות בגליל העליון התנער ויצא עם כמה חברים מכנרת ‏לעזרת המגינים בתל-חי. בבואו לשם השתלב בחיי ההגנה והעבודה.‏ לזמן קצר ירד לתל-אביב ולירושלים לגייס אנשים ולהשיג נשק להגנת תל-חי. ‏בעברו את כנרת הוטלה עליו גם שליחות להוליך אליה ברגל פר מבן-שמן ‏מהלך כמה ימים. ב"קונטרס" (ב1920) נתפרסמה רשימתו היחידה "למשמר" ‏ובה נאמר " את המקום אין עוזבים ועל הבנוי אין מוותרים". וסיים בקריאה ‏‏" אל תיתנו לגליל העליון ליפול!".‏

חזר לגליל. בי"ז שבט תר"פ יצא עם כמה חברים לעזרת חורשים, שהותקפו ‏ע"י פורעים ערבים. תוך כדי קרב נפגע אהרן בשני כדורים, וכעבור מחצית ‏השעה הוציא את נשמתו. הובא לקבורות בגבעת הקברים של "השומר" שבין ‏תל-חי וכפר גלעדי.‏

לזכרו הוצאו ב"עם עובד" שני ספרים "אהרן שר", בעריכת ב. חבס (תשי"ב) ‏

ו"איש מארץ תל-חי", מאת ש. קושניר (תשל"ד).‏

כבן 22 היה בנפלו.‏