יש למלא לפחות אחד משדות החיפוש

נולד במרוקו. בגיל שנתיים עלה עם הוריו ארצה ולאחר שנים אחדות השתקה ‏משפחתו בנס-ציונה. כאן עברה על דוד ילדותו. למד בבית-ספר יסודי ‏בנס-ציונה והמשיך בבי"ס "עמל" (מסגרות). את שירותו הצבאי עשה על גדות ‏הסואץ בחיל השריון שבתקופת מלחמת ההתשה. בסוף שירותו שימש כמדריך ‏שריון. בתקופה זו הכיר את רותי (סטולר), בת כנרת, ששירתה ביחידתו. אחרי ‏

שחרורם נישאו והחליטו לבנות את ביתם בכנרת.‏

דוד נכנס לעבודה בענף התמרים, בו השתלב והתחיל לשאת בעול כאחד ‏הוותיקים. היה אחראי ומסור לעבודה. שאף לשכלל דפוסי עבודה, להתקדם ‏ולהגיע לחיסכון בימי עבודה ובהוצאות הענף.‏ השתלב גם בחיי החברה בכנרת וקשר קשרי חברות עם רבים. כשנולדו לדוד ‏ולרותי התאומים היה מלא גאווה וגילה מסירות רבה למשפחתו המורחבת.‏

במוצאי יום הכיפורים תשל"ד גויס, וביום השישי למלחמה (12 באוקטובר ‏‏1973) נפצע ברסיס בהפגזה כבדה של הסורים בצומת חאן ארנבה. הועבר ‏לבית-החולים רמב"ם בחיפה, כשמצבו מוגדר כבינוני.‏ כעבור שבועיים וחצי הוחמר מצבו והעבירוהו למחלקת ההתאוששות.‏ כאן נאבק על חייו כשלושה חודשים, שהיו ימי חרדה, ציפייה ואכזבות לכל, ‏אף שלרוב היה הוא המעודד והמשרה תקווה.‏

הובא לקבורות לפי רצון הוריו במקום מגוריהם בנס-ציונה.‏

בן 24 היה במותו.‏

הניח אחריו את רותי אשתו, שני ילדים-תאומים – הבן עידן והבת צורית (דור ‏רביעי בכנרת).‏