יש למלא לפחות אחד משדות החיפוש

נולד בריגה ב - 1912. התייתם מאביו בהיותו ילד, ונשארה אמו החולה ושתי אחיות בוגרות. וולפקה יצא בגיל צעיר לעבודה, כדי לעזור בפרנסת המשפחה, ‏ולכן גם לא הספיק ללמוד הרבה. זמן קצר למד תופרות והתפרנס מזה.‏

מילדותו הצטרף לתנועת "השומר-הצעיר" נצ"ח, וסניף התנועה היה ביתו ‏וחבריו בני ביתו היו.‏

 

בהיותו בן 16 יצא להכשרה חקלאית כפי שחייבה התנועה. עבד אצל איכר לאטבי ולמד לעבוד עם סוסים, לקצור בחרמש ולחלוב פרות. מאוחר יותר עבר לבית-הספר החקלאי "בלטאסמויז'ה", שהיה מקום הכשרה קבוע של ‏"החלוץ" בלאטביה. שם שהה עד עלייתו ארצה עם ה"מכביה" הראשונה ב - 1932. ‏

 

וולפקה היה בין ראשוני קיבוץ רמת-גן. עבד בפרדסי רמת-גן ובני-ברק וכן בעבודות בניין ובתעשיית הבלוקים והלבנים של הקיבוץ.‏

 

לכנרת הגיע עם אחרוני החברים של הקיבוץ וכאן הקים את משפחתו עם אסתר. וולפקה עבד במספוא עם זוג סוסים. באחד הימים נפגע קשה מבעיטה של סוס, פגיעה שממנה סבל כל חייו. עקב מגבלה זו נכנס לעבוד בסנדלרייה. שם ניצל את ידיעותיו ולמד לתפור נעליים ‏ וסנדלים לחברים ולילדים. לאחר מכן עבר לעבוד בפלחה, ובעבודה זו התמיד למעלה מ - 20 שנה. וולפקה הספיק לעבוד כנהג משאיות, כחצרן ב"בית-ירח" וכרכז עבודות בדק-בית. כך המשיך עד למחלתו האחרונה,‏ שהגבילה מאוד את תנועתו וגם גרמה למותו.‏

 

שנות חייו האחרונות היו מלאות סבל וייסורים, בייחוד משום שתמיד אהב חברה, עליצות, שירה וריקודים.‏

 

הניח אחריו את אסתר אשתו, ואת ילדיו – יגאל, ארנון וגילה, ואתם ‏10 נכדים.‏