יש למלא לפחות אחד משדות החיפוש

נולד בריגה (לאטביה). גדל בבית אמידים תרבותי וציוני. למד בגימנסיה העברית שאביו הי בין מקימיה.‏

מגיל צעיר היה פעיל בתנועת הצופים, שהייתה אחר-כך ל"השומר הצעיר נצ"ח" והיה מראשיה ופעיליה.‏

עלה לארץ בשנת 1933 והצטרף לקיבוץ ברמת-גן, שבו התרכזו עולים מתנועת נצ"ח מהארצות הבלטיות.‏

עבד בנמל יפו, בפרדסים ובמפעל הבלוקים של הקיבוץ.‏ אחרי האיחוד עם כנרת (1934) עבד כשנה בפלוגת עבודה בסדום בהקמת

מפעל האשלג.‏

 

בבואו לכנרת השתלב בחיי החברה ונכנס לפעולות בוועדות שונות.‏ בשנת 1936 הקים משפחה עם נחמה.‏ עבודתו הראשונה הייתה ברפת. בשנת 1936 נבחר כגזבר. לאחר ארבע שנים הקים ענף המשאיות ועבד כנהג. היה מדריך חברת הנוער הראשונה בכנרת,‏

סדרן עבודה ומזכיר. בתקופת מלחמת העצמאות העביר אספקה בשיירות ‏העולות לירושלים.‏

 

בשנת 1948 יצא ליוטק לאירופה בשליחות המוסד לעלייה ומחלקת העלייה ‏של הסוכנות. כאן פעל שלוש שנים.‏

בשובו משליחותו ארצה עבד שוב ברפת, בנהגות, כמזכיר וכגזבר.‏ לאחר מכן מלא ליוטק תפקיד של גזבר ב"ספן".‏

בשנת 1956 יצא שוב לשליחות מטעם המוסד לעלייה, להצלת יהודים מעבר למסך הברזל.‏

 

משנת 1958, במשך 18 שנים רצופות, היה ליוטק מנהל "ספן". תרם רבות לפיתוח המפעל, לביסוסו הכספי, לגיוון המוצרים, במיוחד המוצר "ספנית",‏ להרחבת הייצוא והקמת תעשיות נלוות.‏ ליוטק הצטיין בעבודת צוות עם חברי הקיבוצים שעבדו במפעל ושמר על

יחסים תקינים עם העובדים תוך דאגה לרווחתם.‏ היו לו רעיונות רבים להעמיק ולהרחיב את הייצור, אך לא הספיק להגשימם.‏

ליוטק היה בעל מעוף ורחב אופקים, איש התבונה והמעש, יוזם ומעמיס על עצמו אחריות. היה בעל כושר החלטה מהירה וידע להבדיל בין העיקר לתפל.‏ זכה לאמון מלא מצד הבאים אתו במגע והתחבב על כולם.‏

 

בשנת 1968 סבל מהתקף לב, החלים והמשיך בעבודה. כעבור שמונה שנים התמוטט במפעל בשל שטף דם במוח.‏ גם לאחר כך, על אף השיתוק החלקי היה בא יום יום למפעל. מצבו החמיר ובגיל 65 נפטר.‏

מטעם כנרת ו"ספן" הופיע ספר לזכרו.‏

 

הניח אחריו את אשתו נחמה, בן – עמוס, בנות – עפרה, מיכל ורחל ואתם שישה נכדים.‏