שושנה בילנסקי - קבוצת כנרת

עמוד הבית | מה חדש | יצירת קשר

שם:
שנת לידה:
שנת פטירה:

א	ב	ג	ד	ה	ו
ז	ח	ט	י	כ	ל
מ	נ	ס	ע	פ	צ
ק	ר	ש	ת

שושנה בילנסקי

תאריך לידה: 09/10/1896 ט"ז תשרי תרנ"ז
תאריך פטירה: 13/08/1988 ל' אב תשמ"ח
בת חיה ואריה לייב נולדמן
בת 92 במותה.
מקום לידה: אוקראינה
מקום קבורה: בית הקברות כנרת שורה: 18 מספר: 17
שנת עליה: 1923
קבוצת השתייכות: הורים של חברי כנרת

נולדה בקלינובקה שבאוקראינה. בת בכורה למשפחה בת ארבעה ילדים. אביה ‏היה סוחר תבואות. שושנה נשאה בעול ועזרה לאם בגידול הילדים ובאחזקת ‏הבית. סיימה גימנסיה רוסית באודיסה בהצטיינות. הצטרפה לתנועת ‏הציונית-חלוצית צ.ס ושם הכירה את בעלה מרדכי בילנסקי. יחד יצאו ‏להכשרה ב - 1921 ושנתיים ארכה להם הדרך עד הגיעם לארץ ב - 1923. בארץ ‏הקימו את משפחתם והצטרפו ל"חבורת המעבר" בפתח-תקווה, שלאחר מכן ‏הקימה את קיבוץ גבעת השלושה. ‏

ב - 1927 נולדה בתם היחידה שלמית. ב - 1929 נרצח בעלה בידי ערבים, ‏בשובו מעבודת קידוח באזור הירקון. נקבר בבית-הקברות של תל-אביב. ‏שושנה נשארה אלמנה עם ילדה בת שנה וחצי ועברה שנים רבות של עמל ‏ודאגה לגידולה ולחינוכה. ‏

רוב שנותיה חיה בחיפה, שם עבדה בקופת חולים. עד גיל 82 היתה עצמאית ‏ודאגה לכל מחסורה. ב - 1979 לקתה בהתקף של שבץ מוחי ומאז במשך 9 ‏שנים חייתה בקבוצת כנרת בבית משפחת בתה. היתה מקובלת וחביבה על ‏רבים. ‏

היתה אשה חזקה, ישרה, מסורה, חרוצה וצנועה.

בת 92 היתה במותה. ‏

השאירה אחריה את בתה היחידה, שלמית חדש, בקבוצת כנרת.‏

שושנה בילנסקי - ספר מבקרים

שמוליק חדש

09/11/2009

14.8.1988

שושנה בלינסקי – אמא של שלומית חדש

נכתב ע"י שמואליק בלילה שלאחר מותה. והוקרא על ידו על קברה, בלוויה – א' אלול תשמ"ח

לאחר תשעים ושתיים שנות חיים ומאבק, הסתלקה מאתנו ומעולמנו דמות יקרה, דמות צנועה, אם אהובה.

שושנה בלינסקי, רוזה! כך קראו לה במשפחתה, ברוסיה שם נולדה.

הבת הראשונה בין ארבעה ילדים.

בבגרותה הצטרפה לתנועה הציונית חלוצית ועם גלי העלייה השלישית הגיעה לארץ. עם חברה לחיים מרדכי בלינסקי הקימה את משפחתה ויחד הצטרפו לחלוצים אשר התחילו בהגשמתו של החזון הציוני.

נולדה שלומית! ב-1929 נפל מרדכי בעלה כאשר שלומית בת שנה וחצי.

מאז אותם ימים רחוקים, ימי בראשית של התלהבות נעורים ורצון להגשמת חלומות, שזורה דרכה של שושנה במכת הגורל ובמאבק בלתי פוסק על גידולה, פרנסתה וחינוכה של הבת שלומית.

חייה כולם וללא שיור, כאילו התרכזו בנקודה זו. מצאה ובחרה את מקום העבודה והתאימה את שעות עבודתה כך שלשלומית תהיה אמא.

הייתה זו אשה ברוכת כישרונות, עם השקפת עולם מגובשת, עם הכרה מעמדית-פועלית ויחד עם זה לא היססה לקבל על עצמה את עבודת הניקיון בקופת-חולים רק מפני שזו אפשרה לה להקדיש גם זמן לילדתה.

ביתן הצנוע של האם והבת, של שושנה ושלומית, נפתח לפניי לפני יותר מארבעים שנה ומאז ועד היום נמשכת ונפרשת לנגד עיני תופעה נדירה של קשר, של יחס, של הבנה והתחשבות.

עם בואה של שלומית לכנרת – והצטרפותה למשפחתנו, נפתח והתרחב גם עולמה של שושנה, פתאום הייתה חלק ממשפחה גדולה והומה, התחילו לבוא הנכדים.

האם הפכה לסבתא – לסבתא שושנה.

בת אחת הייתה לה ועוד שלושה נכדים הייתה צריכה לחלק את עצמה, לתת ולהעניק.

כמה ידעה מתי לתת ואיך.

איך ידעה תמיד להופיע כאשר הייתה נחוצה, כאשר היה קשה.

ומוטי, בכור נכדיה, על שם הסבא מרדכי קראנו לו, אבא של שלומית, שנפל בראשית הדרך.

באחד ממכתביו הראשונים מהצבא כותב מוטי: "נראה שלצה"ל אין עדיין מה לעשות, אפילו עם גיבורים כמונו וכתוצאה מכך הייתי ברכבת שיצאה מתל-אביב לחיפה, במטרה להגיע אל "נמל-הסבתא" " (להבדיל מנמל האם).

כן! היה זה נמל, היה זה חוף מבטחים, היה זה מקלט אוהב ומעריץ.

סבתא שושנה הייתה אשה בריאה, עבדה שנים רבות עבודה מפרכת, אולם לא העבודה ולא מצוקות החיים הכריעו אותה, נשארה בריאה בגופה ובנפשה. לא שמענו מפיה בקורת, לא הייתה כל מרירות בדבריה ובהופעתה; צניעות, מסירות והסתפקות במועט.

לפני שנים מספר הוכתה מכה קשה ובריאותה לקתה, לא יכולה הייתה להמשיך ולחיות את חייה העצמאיים וצריכה הייתה להצטרף אלינו כאן בכנרת.

להיות סמוכה על עזרתנו. היו אלה שנים קשות לכולנו, אולם אמא – שושנה – סבתא – שושנה זכתה למתת, זכתה לחסד, זכתה שהוחזרה לה כל אהבתה, כל מסירותה.

זכתה לחיות שנים אחרונות אלה, כאשר סביבה הבת, הנכדות והנינים, כאשר היא משתתפת במערכת החיים ההומייה של המשפחה הגדולה והמסועפת בשנים אחרונות אלה באה למיצוי מיוחד מערכת היחסים שבנתה היא לאורך כל חייה עם שלומית.

היא לא סבלה בשעותיה האחרונות ונפטרה בשקט בזרועותיה של הבת.

מביאים אנו היום אל בית קברותינו, אשה יקרה, אמא נפלאה, סבתא נהדרת.

נוחי בשלום באדמתנו, ליד היקרים לנו מכל.