יש למלא לפחות אחד משדות החיפוש

נולד באוקראינה בעיירה לאנסקורנין על יד קמרניץ-פודולסק, ‏להורים שהחזיקו פונדק בעיירה.‏

 

בשנת 1917 עם המהפכה הרוסית הצטרף ברוך לארגון הציוני שקם בעיירה והיה בין ראשוני החלוץ. כמו-כן לקח חלק פעיל בהגנה העצמית שהתארגנה בעיירה נגד הפורעים של פטלורה הידועה לשמצה.‏

 

בשנת 1920 היה ברוך בקבוצה הראשונה שיצאה מאוקראינה לעלות ארצה. ‏דרך בסרביה הגיע עם חבריו, תוך מאמצים רבים וקשים, לטורקיה, שם עבדו לפרנסתם עד עלותם ארצה.‏ בארץ הצטרף ברוך ל"חבורת העמק". עבד בסלילת כבישים בבאר-שבע ואחר כך בכביש סג'רה-טבריה ומשם עבר לקיסריה לעבודה בטבק. לאחר ש"חבורת העמק" התפרקה, עבר עם אסתר רעייתו לחיפה ועבד בבניין.‏

 

ברוך לא השלים עם החיים בעיר ואחרי טלטולים במקומות שונים, הצטרפה המשפחה למושב רשפון כחברים. החיים במושב רשפון היו קשים. ברוך נאלץ לעבוד בעבודות-חוץ, כי המשק לא סיפק צרכי המשפחה שהיו לה כבר שלושה ילדים. ברוך לחץ לעבור שוב לחיי שיתוף. המשפחה עברה לקבוצת גבע, אולם הילדים לא מצאו כאן את מקומם. לאחר זמן עברה המשפחה לכנרת, שכאן

מצאו מכירים טובים ובית חברי חם.‏

 

בכנרת עבד ברוך ברפת, כשהוא חולב לבדו בידיים 21 פרות. לאחר מכן עבד ‏בתפוחי-אדמה ובגן-ירק, שהיה אז ענף גדול ומפותח. שנים עבד ברוך בענף זה בהתמסרות ובשקידה, מקדים לקום ומאחר לשוב הביתה, כשעליו כל הסידורים והטרדות המרובות.‏

 

יום אחד קרתה לברוך תאונה קשה. בהורידו כלים מהאוטו, שכנראה לא נבלם כראוי וזז אחורנית, נלחץ לקיר ונגרם לו שבר פתוח ביד עם שטף דם ולקה בהלם.‏ כתוצאה מהתאונה סבל ברוך מכאבי-ראש חזקים. השתדל להמשיך לעבוד בשדה עם כדורי הרגעה, אולם כוחותיו לא עמדו לו.‏ לאחר התקפות מחלה קשות, ניתוחים וטיפולים בבתי-חולים, נשאר ברוך ‏מוגבל בתנועותיו. גם במצב זה השתדל במאמצים רבים ובשארית כוחותיו ‏למלא איזו עבודה יעילה.‏ אף פעם לא שמעו אותו מתאונן. בדומיה ובשקט נשא את גורלו וגם את יגונו על מות בנו יחידו, אסון שהכריע אותו לגמרי.‏ לאחר ייסורים רבים וממושכים הוציא בשבת ד' אדר תשל"ה את נשמתו.‏

 

השאיר אחריו לאורך ימם את אסתר אשתו, שתי בנות נשואות, אביבה וטובה,‏ עשרה נכדים שתי נינות ונין.‏