יש למלא לפחות אחד משדות החיפוש

ישראל נולד בקובנה (ליטא) באפריל 1915, והזמנים ימי מלחמת העולם הראשונה. המלחמה, שהרסה הרבה מסגרות חיים, לא פסחה גם על משפחת פייקין. האב, שלפני המלחמה היה חרט, נעדר עם תום המלחמה, ומקומו לא נודע. האם נשארה עם שני ילדיה, ישראל ואחותו הצעירה ממנו. המצב ‏הכלכלי בכי-רע, וישראל בן החמש נמסר ל"קינדער הויז" (בית ילדים) מיסודו של ד"ר להמן ז"ל, רופא ילדים, שהגיע לקובנה בזמן המלחמה כרופא צבאי ולאחר המלחמה הטיל עליו המיניסטריון לענייני היהודים בליטא לארגן את

העבודה הסוציאלית בקרב הילדים היהודים, שאלפים רבים מהם נשארו חסרי בית וחסרי הורים. עשר שנים למד והתחנך ישראל בבית-הילדים. ד"ר להמן,‏ מנהל בית-הילדים, נוכח, שבכדי להציל את הילדים והנערים מלהיסחף לתנועה הקומוניסטית יש להעבירם לא"י. לשם כך הוא הקים את כפר הנוער ‏ בן-שמן והעביר לכאן כמה קבוצות ילדים, וביניהם הגיע בשנת 1930 גם ישראל והוא בן 15במשך כל השנים לא היה קשר בין ישראל לאמו ואחותו שנשארו בקובנה.‏

בכפר הנוער בן-שמן התחנך ישראל במשך שנתיים וחצי ושם התקשר עם ‏גרעין של בני הארץ שהגיעו לכפר מבית החינוך בת"א כשכוונתם לקבל ‏הכשרה חקלאית ולצאת להתיישבות שיתופית.‏

עם גמר הלימודים בגיל 17 הגיע ישראל עם הגרעין להכשרה בקבוצת כנרת,‏ ואחרי שנתיים הכשרה יצר הגרעין לייסד את קבוצת גנוסר.‏

 

בשנת 1938 חזר ישראל לכנרת והקים את ביתו עם חברתו עמליה ישראלי.‏

בשנים הראשונות התמסר, כחבר הגנה, לשמירת השדות. מהשמירה עבר ‏לעבוד בעדר הצאן ולאחר מכן בעבודות שונות, וכמובן כנשק ו"סליקר"‏ בלילות שלאחר העבודה.‏ ארבע-עשרה שנה עבד בבית-חרושת "ספן".‏ בשנת חייו האחרונה כשגברה עליו מחלתו ורתקה אותו לחדרו, לא השלים ‏עם ישיבה בטלה ותרם את חלקו הצנוע למפעל "חופית".‏

ככל דרכו בחיים כך גם סיים בצנעה, בשקט, כמעט מות נשיקה.‏

השאיר אחריו לאורך ימים את אשתו עמליה, שני בנים גד וטל, שתי בנות רחל ‏ותמר, ושבעה נכדים.‏