יש למלא לפחות אחד משדות החיפוש

נולדה בקמנייץ-פודולסק (ברוסיה) למשפחת יהודים עמלים, גמרה שם ‏גימנסיה רוסית ולמדה גם שיעורי עברית במחתרת.‏

בשנת 1925 עלתה לארץ אל אחיה ואחותה, מראשוני קריית-ענבים ועטרות.‏ ראשית דרכה בארץ הייתה בירושלים. כיתר החלוצים קיבלה עליה שולמית כל עבודה, עברה תקופה קשה של חוסר עבודה ותנאי עבודה קשים. תמיד שמרה על עליזותה הטבעית ונתנה בשיר קולה. בלילה הייתה לומדת את ‏השפה העברית למען תוכל להשתלב בחיי החברה. בשנת 1934 עברה שולמית לגור בתל-אביב וגם פה עבדה בכל עבודה. כאן הכירה את חיים, ובשנת 1939‏ עברה אתו לכנרת.‏ בכנרת ראתה את כל ייעודה בעבודה. רוב השנים עבדה כמטפלת בילדים.‏ באהבה רבה דאגה לכל ילד, וצחוקה הקולני והעליז השרה שמחה בבתי ‏הילדים. עבדה גם במטבח לילדים ואחר כך בבישול. בשנים האחרונות לחייה חלתה רבות, אך לא נכנעה. התגברה והמשיכה בעבודתה בכוח רצונה העז.‏ תמיד התלוצצה והשרתה רוח צחוק ועליצות, ואף בבית החולים הייתה ‏משעשעת את רופאיה בהומור שלה.‏ תמיד השתתפה בשמחתו של הזולת וראתה רק את הטוב בחיים. כבשה את לב החברים בפשטות הליכותיה ובמסירותה לכול.‏

 

בת 57 הייתה במותה.‏

השאירה אחריה את חיים בעלה ובן יחיד – אהוד.‏