יש למלא לפחות אחד משדות החיפוש

נולד בעיר איזמיר שבתורכיה. היה בן הזקונים להוריו דבורה וישראל סבן, ‏אחרי שלוש בנות. שנות הילדות עברו עליו במצוקה של מלחמת העולם ‏הראשונה ובסביבה דוברת שפות מתחלפות - תורכית ויוונית, עברית ‏וצרפתית בביה"ס ושפת הלדינו בבית.‏

מורים ושליחים מארץ ישראל נטעו בו רעיונות ציוניים ורצון לעליה ‏ולהגשמה. הוצאת עיתון בעברית בביה"ס בו למד, הייתה עבודתו הראשונה ‏כמדפיס, מקצוע בו עסק רוב שנות חייו.‏

בשנים 1928 - 1931 הוא שירת בצבא התורכי לפי חוק. בשנת 1934 עלה לארץ ‏בעזרת מוריו ושליחים מהארץ. הוא נכנס לעבוד בבית-דפוס "השילוח" ‏והמשיך ב"המדפיס הממשלתי" בירושלים, עבודה בה התמיד כ - 40 שנה.‏ ב - 1936 העלה את הוריו הקשישים לארץ.‏

ב - 1939 התחיל בפעילות ב"ארגון עולי תורכיה", שהוקם בבית-הכנסת "נצח ‏ישראל" בירושלים, ארגון שעסק בעליה של יהודי תורכיה וארצות הבלקן ‏לארץ, והתמיד בכך שנים רבות.‏

ב - 1941 נשא לאשה את אסתר ויטאל, אחות החזן של בית-הכנסת "נצח ‏ישראל" אליו היה קשור. ב - 1945 נולדה בתם הבכורה דבורה וכעבור שנתיים ‏נולד בנם ישראל. אליהו שירת ב"משמר העם" בתקופת מלחמת השחרור ‏בירושלים הנצורה.‏

ב - 1971, לאחר מות אשתו אסתר, עזב את ירושלים ועבר לחיות עם משפחת ‏בתו דבורה בקבוצת כנרת. אליהו הסתגל לתנאי האקלים החם של עמק הירדן ‏וקיבל את חיי הקיבוץ בהבנה ובאהבה. הוא הצטרף לחברים המבוגרים ‏ב"חופית מטקות" ובהתמדה עבד שם עד 1990.

בגלל מצב בריאותו הוא נכנס ‏ל"בית-הדר" והשתלב יפה בחיי הבית.‏

אליהו היה איש צנוע ומאיר פנים, מקובל ואהוב בקרב משפחתו וידידיו, ‏מלומד, חכם ואוהב את הבריות.

השאיר אחריו את ילדיו - דבורה וישראל, ‏חתן, כלה ו - 8 נכדים.‏