יש למלא לפחות אחד משדות החיפוש

בלה נולדה בלטביה, בעיר דבינסק, בת שלישית להוריה, אחות לשושנה ולדב אחיה. לאב היתה חנות ברזל והמשפחה נחשבה לאמידה. בית המשפחה היה בית ציוני חם, מלא תמיד בחברים ובמכרים.

ב - 1914, כשהיתה בלה בת שנתיים, פרצה מלחמת העולם הראשונה, והיא נדדה עם המשפחה לארצות רחוקות. האם נפטרה ממגפת הטיפוס וגם בלה חלתה קשות, אך התגברה על מחלותיה. אחרי המלחמה חזרה המשפחה לדבינסק. בגיל 10 הצטרפה בלה לתנועת הנוער "הצופים" וכשהיתה בת 12 נישא האב בשנית.

בלה סיימה את בית-הספר התיכון, היתה ספורטאית מצטיינת, ועם סיום לימודיה הצטרפה להכשרה החקלאית בריגה - "באלטיסמוז'ה" - שם הכירה את פנחס אביגדורי, בעלה לעתיד.

בשנת 1932, עלתה לארץ עם קבוצת ספורטאי "מכבי", שנסעה ל"מכביה" באוניה "פטריה". נשלחה עם קבוצה של "השומר הצעיר"-נצ"ח לקיבוץ טבריה "ולאחר פירוקו, עברה עם החברים לקיבוץ "רמת-גן". ברמת-גן הקימה את משפחתה עם פנחס. בלה עבדה שם בצבעות, השתתפה בצביעת בית החרושת "עלית", וצבעה את ביתו של ח.נ.ביאליק ומקומות רבים נוספים.

בשנת 1935, הגיעו בלה ופנחס לקבוצת כנרת, עם אחרוני הרמת-גנים שהצטרפו לכנרת, וכעבור זמן קצר נולדה בתם הבכורה - תלמה.

בשנים 1936-1937 פיקדה בלה על עמדה, ובפעילותה ב"הגנה" הדריכה חברות בהפעלת נשק. ב- 1939, במאורעות, נהרג אחיה בורקה, שחי בשפיים. בלה קלטה את אשתו, בתו וההורים שחיו עם האח, בכנרת.

בכנרת, עבדה בלה בבננות, בצבעות בנין ובאריזת אשכוליות. לבסוף, נכנסה לעבוד בבתי-הילדים. במלחמת השחרור, פונתה עם הילדים והנשים לחיפה שם נולדה הבת שלישית - דליה. בלה הקימה שם חדר-חולים ועבדה בו, יחד עם החובשת. לאחר המלחמה, הקימה בכנרת את "חדרי החולים" - לילדים ולמבוגרים - ועבדה שם שנים ארוכות. ב - 1951, נשלחה לעזור לקיבוץ עין-זיתים, וכשחזרה הביתה, השתלבה בעבודות במחסן הבגדים ובתפקידים שונים.

ב - 1988 והיא בת 67 - נפלה מהאופניים שלה, ובגלל טיפול רשלני, נאלצו לקטוע את רגלה הימנית. בלה התמודדה עם הנכות באומץ ובנחישות, בלי תלונות; המשיכה ביחסי חברות טובים, היתה מרכז העניינים, המשיכה לטייל עם עגלת הגלגלים, לא ויתרה על אהבת הטיול שהיתה בה כל השנים. המשיכה להשתתף באירועים השונים, תיפקדה בביתה, כשהיא מארחת את הילדים, הנכדים ואת כל המשפחה - כשפנחס עמד לצדה עד יומו האחרון.

המשיכה בעבודת תיקוני הבגדים בהטלאה, עבודה שהגיעה בה לכלל אומנות ממש. היתה נמרצת ונוכחותה מורגשת בכל מקום ששהתה בו. חייתה חיים מלאים, בעצמאות, בשמחה ובאהבה גדולה של בני המשפחה.

השאירה אחריה את הבנות תלמה, נטע, דליה וניבה ובני זוגן, ו - 11 נכדים.