יש למלא לפחות אחד משדות החיפוש

דבורקה נולדה בלטביה, בעיירה רז'יצה (רזקנה), למשפחה בת 9 ילדים 6 בנות ו - 3 בנים, כשדבורקה הצעירה מכולם. 3 ילדים נפטרו כשהיתה ילדה קטנה, עם היוולדה, היתה כבר דודה לילדי אחותה הבכורה. דבורקה היתה מאד מפונקת במשפחה, אך היחידה שפנתה להכשרה ולציונות ואף להגשמה בארץ-ישראל. שתי אחיותיה הבוגרות היגרו לאמריקה, ההורים ושלוש אחיות

ומשפחותיהן ניספו בשואה.

דבורקה סיימה בי"ס תיכון עם תעודת הצטיינות ואף עשתה תעודת בגרות. היא שלטה ב - 6 שפות. דבורקה יצאה להכשרה ב"באלטיסמוז'ה", שם חוייבו כל בוגרי תנועת "השומרהצעיר-"נצ"ח להכשיר עצמם לעלייה לארץ. בהכשרה הכירה את הרצל זכרביץ שהיה עילוי בין החלוצים, ולימים הם נישאו. ב - 1932 הם הגיעו לקיבוץ "רמת גן", שם נולדה בתם עדנה, שהיתה הקטנה

בין ילדי "רמת גן", שעברו לכנרת עם האיחוד בין שני הקיבוצים. כעבור 3 שנים חלה הרצל ונפטר ממחלתו.

דבורקה נישאה בשנית לאברהם יוגב, הם הקימו את ביתם בכנרת וכאן נולדו שלושת ילדיהם, שהצטרפו לאחותם הבכורה.

כל חייה עבדה דבורקה בשדה, ושנים ארוכות עבדה בכרם הענבים, בכל סוגי העבודות שנדרשו. בגיל מבוגר המשיכה בזמירה בכרם, ועד סוף חייה ארזה ענבים בעונת הבציר.

ב - 1965 חלה אברשקה ונשאר נכה. דבורקה טיפלה בו במסירות במשך שנים רבות. התמידה בעבודה במטבח, באקונומיה ובאריזת ענבים, עם נטל הטיפול באברשקה. ב - 1989 נפטר אברשקה ודבורקה התמסרה לעבודה בבית-האריזה של התמרים, ובמשך שנים אחדות היתה האורזת היחידה. למדה לנהוג בקלנועית והיתה מגיעה לכל מקום ולעבודה, כפי יכולתה. שנים רבות היה לה קוצב-לב, אבל לא נכנעה לבריאותה הנחלשת והתמידה בעבודותיה ובעצמאותה, ממש עד הסוף. ב - 1999 החמיר מצבה והיא עברה לדירה ב"בית הדר". גם שם הקפידה לשמור על פרטיותה, עד יומה האחרון.

דבורקה היתה אשה יפה מאד, עצמאית, גברה באומץ על כל מכות הגורל שהיו מנת חלקה; היתה גאה ביכולותיה, חברת קיבוץ נאמנה ושמרה על קשר עם חוג חברותיה; שמחה בחלקה, אהבה צחוק ושמחות. היתה אמא מסורה לילדיה וסבתא אוהבת לנכדים.

השאירה אחריה את ילדיה עדנה, גיא, דובי ורבקה'לה, עם בני זוגם, 11 נכדים ו - 15 נינים.