תאריך לידה: 24/01/1920 ד שבט תר"פ
תאריך פטירה: ג אלול תשס"ב
82.
קבוצת השתייכות: חברי כנרת
עמוס נולד בגרמניה, בעיר דרזדן. בשם – פטר. אביו הצליח בכישרונו, להגיע למשרת מנהל כח אדם במפעל "סימנס" למוצרי חשמל, עוד בהיותו נער צעיר. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, הוא התגייס לצבא הגרמני, לחיל המודיעין. כשחזר הביתה, נשא לאישה את קטה אהובתו. האב המשיך לעבוד ב"סימנס", ופרנס בכבוד את אשתו ושני ילדיו. עמוס הבכור ואחותו הצעירה – חוה.
ב -1932, כשעמוס היה בן 12 ואחותו בת 9, עלתה המשפחה לישראל, פחד השלטון הנאצי היה גדול ומאיים. האב נפטר זמן קצר אחרי הגיעם לארץ, מצבם הכלכלי חייב את האם להוציא את הילדים מהבית. עמוס נכנס לכפר הנוער החקלאי - "בן-שמן", שם למד חקלאות, אהבת האדמה וארץ-ישראל. אחותו נשלחה לפנימיית "משק הפועלות" בפתח-תקוה.
בעבודה אצל איכרים, הרוויח כ 5 גרושים שאת חלקם היה שולח לאמו למחייתה. רק בסוף מלחמת העולם השנייה, התחיל מפעל "סימנס" בגרמניה, לשלם לאמו פנסיה עבור בעלה, עול פרנסת אמו ירד ממנו. בשנת לימודיו ב"בן-שמן", החליף את שמו מ"פטר" ל"עמוס", בעקבות למודי התורה. ומאוחר יותר לקח לעצמו את שם המשפחה היוקרתי - "עמיחי". עמוס סיים את בית הספר ב"בן-שמן".
בשנת 1936, הוא מצטרף לגרעין "אלומות" שמקבל הכשרה בזיכרון-יעקוב. הגרעין משתכן בבתי האבן בפוריה, ובונה את קיבוץ אלומות. 12 שנים הוא חבר באלומות, עובד בכל ענף חקלאי שהקימו.
ב- 1948, הוא מתגייס לפלמ"ח לגדוד השישי, כמפעיל מרגמה.
במצלמה שקנתה לו אמו, הוא מנציח את חבריו ופעילות הגדוד השישי. עמוס המשיך בתחביב הצילום כל שנות חייו, ותמונות רבות ואירועים הונצחו בזכותו ונמצאים במוזיאונים בארץ.
בשנים -1949- 1952 הוא נקשר לגרעין "כנרת", שהקים את קיבוץ "מלכיה". הוא משמש מדריך ומרכז משק של הקיבוץ.
עם הפילוג בתנועה הקיבוצית, חזר עמוס לאלומות.
בסוף שנת 1953, עמוס נשא לאישה את גבע ישראלי, בת קבוצת כנרת.
הוא עובר לכנרת, והם מקימים את ביתם כאן. נולדו להם 4 ילדים.
עמוס עובד בגן הירק ובגינת הבית.
בשנים 1955 – 1959, הוא יוצא עם גבע ובת-ציון הקטנה, לעזרה לקיבוצים – "צאלים" ו"כפר-עזה", בשנים אלה נולדים שני ילדיהם – גיתית ונצר.
בין השנים 1958 – 1970, עמוס וגבע מקימים מחדש את ענף "גינת-הבית" המספק ירקות למטבח ולחברים בכנרת. הוא נכנס לשקם את משק-הילדים. הוא פעיל בועדת משק.
בשנים 1970 - 1973, הוא נשלח מטעם משרד-החקלאות, לעזור בפיתוח חקלאי לבדואים בסיני. הוא עושה זאת בהצלחה רבה. בעודו בסיני, פרצה מלחמת יום הכיפורים, עמוס נפצע בהפצצה על המחנה בו התגורר, וחזר הביתה.
ב- 1955, עובר עמוס להתגורר במושב "חרב-לאת, עם גבע ושני ילדיהם הצעירים. 8 שנים טיפחו משק חקלאי בהצלחה רבה. בגלל שני הילדים הגדולים שנשארו בכנרת והגעגועים לקיבוץ, חזרה המשפחה לכנרת.
ב- 1983, עם החזרה הביתה, עמוס נכנס לעבוד בשטח המגורים, בפינוי האשפה ובניקיון הגינות והדשאים. יחד עם זאת הוא נכנס כחבר בועדת הקשישים.
בשנים – 1985 – 1994, היה מרכז ועדת הקשישים, השקיע בטיפוח הנושא ודאג לחברים הנזקקים. הרבה לכתוב על בעית הזקנה וצרכי המבוגרים וקידם אותם.
בשנותיו האחרונות, עבד בנוי בכנרת, ובמיוחד טיפח עם גבע את הנוי בסביבות בית-הדר, בזכותם הפך המקום לגינה יפיפייה.
בשנתו האחרונה, התדרדרה בריאותו, אך הוא נאחז בחיים פעילים עד יומו האחרון.
השאיר אחריו את גבע אשתו, את ילדיו – בת-ציון, גיתית, נצר ושיבולת עם בני זוגם, וששה נכדים. |
יש למלא לפחות אחד משדות החיפוש
