מינה, מינק'ה, כפי שנקראה, נולדה בליטא, בעיירה קריקי, ליד קובנה. שבין בתיו זורם נהר עד ליער, ועצי פרי נטועים בגדותיו. למשפחה ציונית, שחלמה על עליה לארץ ישראל, תרמה לקק"ל. מינק'ה האחות הצעירה,לאח ואחות בוגרים צמחה להיות נערה רגישה ליופי ומסורה לאנשים.
בגיל צעיר  כבר הדריכה בעיירתה ילדים, צעירים, ועד מהרה עלתה לארף לקיבוץ רמת גן. שם השתלבה בעבודה בגן הירק.
כשקיבוץ רמת גן התפרק עברה מינק'ה להשתלמות בגן הירק באפיקים ומשם עברה לכנרת ונשארה.

מינק'ה עבדה שנים רבות בענף גידול הירקות. אחר כך נכנסה לעבוד בחינוך הגיל הרך, שם הצליחה לממש את יכולותיה ביצירה, בהכנת בובות לילדים.תבונת הידיים שלה המשיכה ללות אותה כל חייה.

מינק'ה נישאה למנדל יהודאי, שהיה מהמנהיגות של תנועת "נצח"- השומר הצעיר בליטא. הם בנו את ביתם בכנרת בה נולדו להם שתי בנות.
הדירה של מינק'ה הייתה הכי יפה ומקושטת בכנרת. היה לה אוסף בובות בלתי רגיל. כלים איכותיים ויפים וגינה מטופחת מאוד. וכך היה גם במקומות העבודה בהם עבדה.
 

מינק'ה מילאה שורה של תפקידים ציבוריים בכנרת. הייתה מרכזת חינוך, ופעמיים מרכזת בריאות, הייתה המחסנאית בגדי הילדים וגם המבוגרים, מרכזת ועדת קשישים ושימשה כחברה בוועדות ובפעילויות שונות.

למינק'ה היה חוש הומור, שעזר לה להתגבר על כל הקשיים שליוו את חייה. בגיל מבוגר יחסית, כשביתה זהר עזבה והקימה בית במושב, היא התמידה לבוא ולתת כתף בכל עבודה שנדרשה שם. בייתה אישה בעלת הכרה והעבודה הייתה חלק בלתי נפרד
מחייה.
בשנת 2000 נפטר בעלה, מנדל, ובשנת 2002, כשהיא בגיל 89, הלכה לעולמה. השאירה אחריה את שתי הבנות, זהר וזיכריני עם בעליהן ואיתם ששת הנכדים.