תאריך לידה: 18/10/1925 ל תשרי תרפ"ו
תאריך פטירה: 09/12/2011 יג כסלו תשע"ב
בן איטה ומרדכי
86.
מקום לידה: חצר כנרת
שמואליק של כנרת
בית כנרת נפרד בצער גדול משמואליק חדש, (בשר מבשרינו, עצם מעצמינו) ומשתתף באבלם הכבד של שלומית, עמית גליה וכל בני המשפחה המורחבת.
אור ליום שישי, בכמה רגעים של חסד, נפרד שמואליק יקירנו מחייו הארוכים, כשמעל מיטתו תלוי ציור של ריקה שלו– שידלובסקי "דקל שפל צמרת".
וכך כתבה רחל "חופי ירדן, מלא זוהר יום... אשכב, אשתה שיקוי שלום .... עתה ידעתי:
פה הכל ! ראשית וקצה, כל דכפין יאתה יטול".
בן 86 היה במותו אך שירת חייו נדמה טרם זמנה.
שמואליק, מבניה הראשונים של כנרת, "ילדי החצר", נולד ב– 1925 בחצר כנרת להוריו איטה ומוטקה חדש, מראשוני כנרת ובוניה. היה אחיהם של רותה ז"ל ואבינועם יבד"ל.
מראשית ילדותו ונעוריו ינק בבית הוריו והסביבה את תחושת השייכות והאמונה העיקשת בדרך, ואת הצורך הבלתי נדלה לנתינה למען החברה – בקיבוץ, בתנועה ובמדינה.
כל חייו שזורים בפעילות בלתי פוסקת בכל המישורים: בראשית חייו הבוגרים התגייס לבריגדה, לחם ונפצע קשה במלחמת השחרור.
פעל ללא לאות בתפקידים מרכזיים בכנרת, ביניהם כיהן פעמיים כמזכיר הקיבוץ, יצא לשליחות, בתנועה בארץ ומחוצה לה, הדריך וסייע בהקמת ישובים צעירים. בראשם קיבוץ עין גדי. עסק בקליטת חברות נוער ועולים חדשים והדרכתם לחיים חדשים בקיבוץ ובארץ. תמיד מעורב, תמיד שותף,
תמיד בתנופת עשייה.
קולו הערב והעמוק נישא ומהדהד מעל כולם בשורות המקהלה, בליל הסדר, ידיו פורטות על המנדולינה בתזמורת כלי הפריטה הזכורה לטוב.
שמואליק, איש גדול, בריא, חזק, עם זרועות רוטנברגיות אופייניות, כאלה רחבות וחזקות עד מאוד, שיודעות לנהוג סמי– טריילר, לטעת עצים, לחתור בכוח במים כשחיין צעיר מצטיין, מראשוני צולחי הכנרת
וגם לחתוך סלט דק– דק מפנק... זרועות היכולות להזיז סלעים, אך גם לחבק ברכות ועדינות...
בגיל צעיר קשר שמואליק את חייו עם שלומית באהבה שאין למעלה ממנה, שהלכה והעמיקה עשרות רבות של שנים.
נולדו ילדיהם מוטי, עמית וגליה.
בשנת 1968 נפל מוטי בעת שירותו הצבאי בפעולה מבצעית. למרות כאב השכול שאינו מרפה אף לרגע, לא וויתר שמואליק על נכונות לפעילות מגוונת ומשמעותית לאורכן של השנים.
מפעל חייו ונישמתו כל השנים ועד יומו האחרון הינו טיפוח הנוי שעל הגבעה בכנרת, ובמיוחד פיתוח, שימור וטיפול בבית העלמין. למען עשייה זו שמואליק לא התעייף ולא נרתע מפניות לשרים וראשי ממשלה, כמו אל מוסדות ואישים שונים בארץ ומחוצה לה.
בזכות פעילותו זאת הפך בית העלמין למוקד עלייה לרגל, ואף הוכרז לאחרונה כ"אתר מורשת לאומי".
שמואליק רצה בכל מאודו לחבר את האנשים הצעירים לדורותיהם למפעל ההרואי של אנשי הבראשית חלוצי כנרת.
יחד עם זאת היה מבין הראשונים שהבינו את נחיצות שינוי אורחות החיים בקיבוץ והתאמתם למציאות בהווה ובעתיד, היה מעורב בפועל ותמך במהלך.
לאחרונה כאב את הפער בין ראייתו את הדברים ורצונו להמשיך לפעול ולתת, לבין היחס של הסביבה והממסד, ואפילו חש עייפות ועצב. למרות זאת לא נטר טינה.
היה החלוץ לדחוף, להציע ולתכנן את אירועי יובל המאה לכנרת ושפע רעיונות וחלומות.
יובל המאה של כנרת יתקיים בעוד שנתיים בלי המאהב הגדול שלה – שמואליק חדש.
תהא דמותו היקרה, שמורה בזיכרון המשותף שלנו כדוגמא ומופת.
תהא נשמתו האהובה צרורה בצרור חיי כנרת לעולמים.
|
יש למלא לפחות אחד משדות החיפוש
