יש למלא לפחות אחד משדות החיפוש

נולדה במחנה המעצר למעפילים בעתלית בעוד אביה עצור בקפריסין. בשנות ה - 50 הגיעה המשפחה לאשדות-יעקב. בציפי התמזגו תכונותיהם של הוריה ‏עדינות, חריצות והתמדה, שמחת-חיים ועקשנות. ציפי הייתה אינטיליגנטית,‏ יודעת ספר, חייכנית תמיד, מלאת חיים ומקובלת על כולם. בגן – ילדה צנומה ‏לא מתבלטת, אבל תמיד נוחה לבריות, בבית-הספר לא מן "הידענים ‏הגדולים", ‏שונאת אנגלית וחשבון, אולם אוהבת ספר טוב ומרבה לשחק ולבלות בחברת ‏בנים. גיל הנעורים עובר עליה בסערה אמיתית, והיא זונחת את ביה"ס בכיתה ‏י"ב ולומדת מחול. ציפי יוצאת לשנת שירות בעין-גדי, שם נקשרה עם גדי ‏והקימו את משפחתם בכנרת. לאחר מספר שנים, שבהן הייתה ציפי עם גדי ‏בשירותו בצבא-הקבע, הם חוזרים הביתה.‏

 

בכנרת נולדו 2 ילדיה, נישואיה עם גדי מתפרקים.‏ כעבור זמן, ציפי נישאה בשנית לאחיהו דרומי, היא מטפחת בחרדת-קודש את ‏

הקן המשפחתי.‏ בכל מקום שבו עבדה, תפסה תמיד מקום מרכזי וחשוב. היא הייתה מטפלת ‏בגן-הילדים במשך שנים וטיפחה את הגן, מטפלת בילדים מביה"ס ולאחר מכן ‏בחברת בני בית-ירח – גיל הנעורים. הייתה חברה טובה בצוות ומקובלת על ‏הנערים והנערות, כי ידעה למצוא אתם שפה משותפת. כשסיימה את תפקידה ‏זה הוצע לה לקבל את תפקיד האקונומית בכנרת. לאחר לבטים והיסוסים ‏רבים היא מקבלת על עצמה את התפקיד ובהתלהבות רבה התחילה ליזום ‏ולשנות דברים לטובת הענף והציבור כולו. היא משרה רוח חדשה ואווירה ‏חיובית, לומדת להבין את המערכת המסובכת ועושה זאת בהבנה, בבגרות ובגישה מיוחדת לה.‏

 

ציפי לא זכתה ליהנות מפרי יוזמותיה, ומחלתה הפתאומית הכריעה אותה ‏בעודה במיטב יכולתה.‏

 

ציפי הניחה אחריה את אחיהו בעלה, ואת ילדיה – שרון ואורי.