יש למלא לפחות אחד משדות החיפוש

נולדה וגדלה במושבה יהודית בשם "שדה-מנוחה הקטנה". ‏זה היה אחד היישובים החקלאיים בערבות אוקראינה בפלך חסון. בילדותה ‏היו החיים בבית הוריה קשים מאוד, דלות ומחסור. התקיימו על פלחה ‏שעובדה בפרימיטיביות בחבל שחון. במשך השנים השתפרו התנאים. חברת ‏יק"א התחילה לפעול ולעזור למתיישבים.‏ כשהאחים של מנוחה התבגרו ונכנסו לעבודה התחיל משקם לשגשג וחיו ‏ברווחה. אז שלחו אותה הוריה לחרסון ללימודים ורכשה השכלה.‏ בזמן המהפכה הקומוניסטית ברוסיה הצטרפו מנוחה ואחיה לתנועה הציונית ‏למפלגת צ.ס. (ציונית-סוציאליסטית) שפעלה במחתרת. ביתם המשפחתי ‏שימש כמרכז הפעולה בסביבה.

לבסוף נתפסו. שני אחים של מנוחה הוגלו למרחקים ולא נודעו עקבותיהם. ‏שני אחים ואחות נמלטו לארגנטינה. מנוחה עצמה נשלחה בשנת 1925 לגרוש ‏לסיביר לחבל טומסק.‏ חמישה חודשים נמשך ה"אטאפ" (משלוח גולים-אסירים), מרחקים גדולים ‏ברגל בשלג וכפור.‏בסיביר קפאו למנוחה אצבעות ידיה ורגליה, דבר שגרם לה סבל רב כל ימי ‏חייה.‏ לאחר שנתיים ניתנה לה האפשרות להגר על חשבונה לארץ אחרת. בסוף 1927 ‏הגיעה לארץ ישר לכנרת.‏

מנוחה הגיעה לכנרת כחושה, רזה וחלשה, אחרי שנים של סבל ותלאות, אולם ‏מאושרת שהגיעה למחוז חפצה – לכנרת.‏ מהר מאוד השתלבה מנוחה בכל עבודה שהטילו עליה. עשר שנים רצופות ‏עבדה ברפת, בחליבה בידיים ביום ובלילה וביתר העבודות.‏ יחד עם העבודה המפרכת ברפת דאגה במסירות לפינה המשפחתית ולילדיה ‏הקטנים, שלנו בחדר-ההורים (חדר 12 מ"ר ומרפסת קטנה בלי שירותים), לא ‏היה אז טיפול מלא.‏

לאחר הרפת עבדה חמש שנים במטבח עם הסידורים הפרימיטיביים והקשים ‏מאוד.‏ עם בואן של פלוגות פלמ"ח לכנרת הוטל עליה הטיפול בהן. הבחורים ‏הצעירים העריצו אותה בשל מסירותה ודאגתה להם.‏ שתים-עשרה שנה טיפלה בשלוש חברות-נוער עולה, מחנות-עבודה ועוד. לכל ‏אלו הייתה ל"אימא", והרבו לבקר אותה כל השנים ונושאים בהערצה את ‏זכרה עד היום.‏ כמה שנים עבדה במטבח-כשר של ההורים, מוסד שאינו קיים כבר היום. ‏מנוחה ראתה בעבודה זו תפקיד חברותי-קבוצתי ורכשה אהבה וכבוד ‏מההורים ‏הזקנים.‏ 

בגיל שישים, והיא כבר תשושה וחלשה, נכנסה לעבוד במחסן הבגדים.‏ תמיד הקפידה על יום עבודה מלא והספק עבודה טוב. גם כשסבלה רבות ‏מהפצעים שעל אצבעות ידיה ורגליה לא ויתרה על העבודה ובחום ובגשם ‏הגיעה בעגלת נכים לעבודה.‏ מנוחה גם לא ויתרה בכל מצב על חדר-האוכל ועל השתתפותה באסיפות ‏ובאירועים אחרים למרות שזה עלה לה במאמץ רב.‏ מסירות וקשר נפשי לבית הקיבוצי כולו ולפינה המשפחתית התמזגו יחד.‏

זכתה לנחת רבה משלוש משפחות ילדיה ותשעה נכדיה, שאהבה נפשית ‏והערכה עמוקה קשרה אותם יום יום.‏