יש למלא לפחות אחד משדות החיפוש

נולד ברוסיה בכפר קטן צ'וראקי, בדצמבר שנת 1899. בהיותו בן 11 - 12 עברה ‏המשפחה לעיירה דיסנה ברוסיה הלבנה, שם התיישבה קבע.‏ שמואל גדל בבית דתי, אולם ציוני. כבר בילדותו ידע עברית, והיה פעיל ‏ב"פרחי-ציון" בעיירה.‏ בלימודים כלליים היה אוטודידקט, בגיל 16 עזב את העיירה והרחיב את ‏השכלתו. כבר אז חלם על ארץ ישראל. הוא הגיע לפטרוגרד (לנינגרד) והחל לעבוד שם וללמוד בגימנסיה למבוגרים.‏ עם השמועה על הצהרת בלפור, מחליט שמואל לחזור לדיסנה, ומשם להמשיך ‏לווילנה, בתקווה לעלות משם לארץ וכך אמנם עשה הוא הגיע יחד עם אחיו ‏יהודה לווילנה לאחר מכשולים רבים וסכנת נפש ממש הגיעו לווילנה והחלו ‏לעבוד. הם נכנסו ל"צעירי-ציון" ול"החלוץ" ונתקבלו כחברים ב"קבוצת וילנה".‏ בארץ עבד בכל עבודות ש"קבוצת וילנה" התנסתה בהן, עד החלטתם ‏להתיישב ‏בכנרת. יותר מ - 60 שנה חי שמואל בקבוצת כנרת. מעמודי התווך של ‏הקבוצה היה.‏ עשרות שנים עבד בחקלאות. היה מרכז הפלחה ומרכז ענף הבננות. היה ‏ממקימי ענף הבננות בכנרת, בעמק ובארץ. היה פעיל בארגון הבננות ‏ובהקמתו. שימש כמזכיר הארגון, וכמדריך מקצועי. היה מהוגי הרעיון של מכון ‏הבננות בעמק-הירדן, מתכנן אותו ופעיל בהקמתו. היה מרכז המשק הראשון ‏בכנרת.‏ וכל זאת במסירות רבה ובהצנע לכת. חי בסגנון חיים צנוע ביותר. גאה מאוד ‏

היה בילדיו – שהקימו 4 משפחות המעורות בארץ, שגידל עם שפרה רעייתו.‏ בשנים האחרונות, עם מותה של שפרה, קשתה עליו הבדידות ורבו הגעגועים ‏אליה. הביקורים הרבים, שערך אצל ילדיו ונכדיו וביקוריהם אצלו עודדו אותו ‏מאוד והקלו את בדידותו.‏

 

תמיד אמר, כי הוא מרוצה מדרך החיים, שבה בחר וחי. היה מלא סיפוק מחייו ‏בקיבוץ והאמין בדרך זו בכל ליבו, אולם תמיד חשב ואף הטיף לשינויים, ‏שנראו לו הכרחיים להמשך קיום החברה הקיבוצית.‏ עמק הירדן המיושב והפורה, ומטעי הבננות המוריקים בו, הם עדות חיה ‏לפועלו המבורך כאן.‏

הניח אחריו את בנו – יפיע, ואת בנותיו – רינה, זיכריני ואורנה ואתם 13 ‏

נכדים ו - 2 נינים.‏