יש למלא לפחות אחד משדות החיפוש

נולדה בעיירה דיסנה (פלך וילנה) במשפחה שפרנסה את עצמה מעמל כפיה. ‏אביה יעקב - מלאכתו הייתה צביעת בדים וצמר ואמה מוסיה – הייתה ‏תופרת.‏ לאחר שסיימה בהצלחה את השכלתה העממית בבית ספר בשפה הרוסית לא ‏יכלה שפרה להמשיך בלימודיה, כי נאלצה להצטרף לעבודתה של האם, כדי ‏לסייע לפרנסת המשפחה. אחרי מותו של אביה לאחר מלחמת העולם ‏

הראשונה, הוטל עול פרנסת הבית כמעט בלעדית על שפרה. היא התמחתה ‏במלאכת התפירה והגזירה והגיעה בה לדרגה גבוהה.‏ 

בתשרי תרפ"ח (ספטמבר 1927) עלתה שפרה לארץ, הצטרפה לכנרת ונישאה ‏לשמואל זמירין, בן עיירתה וחברה מילדות. כאן עבדה שפרה שנים אחדות ‏בתפירה במחסן הבגדים לחברים. לאחר מכן הוטל עליה ריכוז מחסן הבגדים ‏לילדים.‏ תפקיד זה מילאה בכשרון רב ובמסירות נאמנה, והתמידה בו למעלה ‏משלושים ‏שנה. בתקופת עבודתה במחסן היו שנות צנע רבות בכנרת, ובכל זאת השכילה ‏למלא תפקידה בשלמות בתקציבים הצנועים, שהועמדו לרשותה. פרסמה גם ‏רשימות בעלוני כנרת על בעיות המחסן. באותן שנים הייתה שפרה חברה ‏בוועדת האספקה הכללית והייתה נוסעת לערוך קניות גם למחסן הבגדים ‏לחברים. במשך השנים מסרה גם תורים ארוכים (של חודשים ושנים) ‏לחליבת-ידיים ברפת ולאקונומיה במטבח.‏ שנים אחדות לאחר עלייתה של שפרה לאחר עלו לארץ יתר בני משפחתה – ‏אמה, אחיה ואחיותיה. לאחר שסיימה את תפקידה כמרכזת מחסן הבגדים ‏לילדים התמסרה לחידוש גזרתן של שמלות, ש"יצאו מהאופנה". היא עסקה ‏במלאכה זו בתבונת כפיים לשביעות רצונן של החברות עד שנלקחה ‏לבית-החולים, וממנו לא שבה עוד.‏ בת 71 הייתה במותה.‏ 

הניחה אחריה את שמואל בעלה, בן – יפיע, שלוש בנות – רינה, זיכריני ‏ואורנה, ואתם – שלושה-עשר נכדים.‏