יש למלא לפחות אחד משדות החיפוש

נולדה בווילנה להורים בני המעמד הבינוני. למדה בגימנסיה רוסית. עד גיל 12 ‏גדלה בסביבה נכרית, אך בגיל צעיר הצטרפה לחוג נוער ציוני "חרות ותחיה". ‏אם כי הייתה צעירה מלהתקבל לחברות ב"החלוץ", יצאה בכל זאת עם ‏ראשוני ‏החברים להכשרה חקלאית ועלתה אתם ארצה מייד לאחר מלחמת העולם ‏הראשונה. אחרי טלטולים רבים הגיעה לארץ יחד עם חברי "קבוצת ווילנה" ‏בכ"ו תר"פ (10.8.1920). חנה הייתה מראשי "קבוצת ווילנה" ומעמודי התווך ‏שלה, אתם עבדה בהכשרת קרקע על הר כנרת ובסלילת כבישים.‏ מטעם הקבוצה יצאה לתל-אביב ללמוד בישול וניהול מטבח בקורסים של חנה ‏מייזל, אך בשובה עבדה עם כל הבחורות בהקמת הבניינים הראשונים ‏בקריית-שמואל שבטבריה. לקראת הצטרפות "קבוצת ווילנה" לכנרת יצאה ‏להכשרה חקלאית אצל איכר ביבנאל, ובראש השנה תרפ"ג באה לכנרת ובידה ‏

‏"נדוניה" – אפרוחים ממשק האיכר. בכנרת עבדה בכל עבודות המשק ברפת, ‏במחלבה, בכרם ובגן-הירק, אך בעיקר נמשכה לטיפול בילדים ולעבודות ‏המטבח. הניחה את יסודות "הטיפול המשותף" בקבוצה. לאחר מכן עבדה ‏בוועדת המטבחים של הקיבוץ המאוחד. כל ימיה לחמה לשוויון האישה ‏ולהרמת קרנה בהגנה ובעבודה. הייתה ציר ב"וועידת הפועלות" הראשונה ‏בבלפוריה בשנת תרפ"א.‏

 

עוד בימיה הראשונים בארץ החליפה את שם משפחתה הזר קרקנובסקי בשם ‏עברי, שהעיד על שאיפותיה, - בת-חורין.‏ בתום מלחמת העולם השנייה יצאה עם משלחת "אונרא" לגרמניה לעבודה בין ‏ניצולי השואה ובהכשרתם לקראת עלייה לארץ. כשנתיים ימים עשתה ‏במחנות במסירות ובדאגה. במלחמת השחרור שיכלה את בנה דן, שנפל בקרב ‏צמח, אך השכול לא השח את קומתה ופעילותה לא פסקה – היא תמסרה

ביתר שאת להדרכת נוער בכנרת ובטיפול אימהי בילדים עולים במשך שנים.‏ רשימות פרי עטה נתפרסמו בעלון כנרת וב"דבר הפועלת".‏

בת 52 הייתה במותה.‏

הניחה אחריה את שלמה בעלה, 2 בנים – אברהם (אמקה) ונח, ובת – אירה, ‏ואתם שלושה נכדים.‏