יש למלא לפחות אחד משדות החיפוש

נולד במוסקבה, גדל באווירה ציונית, למד בגימנסיה רוסית ובבית - בעזרת ‏מורה, תנ"ך ועברית. באוניברסיטה למד היסטוריה ופילולוגיה. כבר בצעירותו ‏היה חובב טבע, למד בעצמו עולם החי והצומח ועסק כתחביב בגידול ציפורים ‏ודגים. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה עסק רבות בעזרה לפליטים ‏

היהודים, שגורשו מפלכי רוסיה הגובלים עם גרמניה, והדבר הגביר אצלו את ‏הקשר עם עמו. בפברואר 1917 גויס לצבא הרוסי ולאחר המהפכה ‏הבולשביקית ערק, כי לא היה שלם עם המשטר הזה.‏ בשנת 1918 הגיע לקרים שם היה שנתיים וחצי יחד עם משפחתה של יונה, ‏שכנתו וחברתו מילדות. עבד יחד עם יונה אצל איכרים טטרים ולמד ‏באוניברסיטה בסימפרופול מדעי הטבע וחקלאות.‏

 

ב - 1920 נישאו שמואל ויונה, ובאותה שנה עלו יחד עם קבוצת חלוצים לארץ. ‏תחילה עבדו חודשים אחדים בכביש טבריה-צמח, ואחר-כך נתקבלו כחברים ‏בקבוצת כנרת.‏

 

סטולר היה מעמודי התווך בקבוצה למעלה מיובל שנים. היה רווי אהבה גדולה ‏ואיתנה לאדמתה הקשה של כנרת, והיה אומר "כשם שגדלים כאן קוצים ‏ודרדרים - כן יגדלו פה עצים, בננות, תמרים וענבים". הרבה עמל ומחשבה ‏השקיע עד שנבואתו זו התגשמה. כתב על כך פרק "נפתולים עם האדמה", ‏בספר "החצר והגבעה" ליובלה של כנרת. התמסר למחקר ופיתוח משק ‏השלחין בבקעת כנרות ובעיקר לחקר עץ התמר, הבננה והגפן.

בשנת 1938 ‏עמד בראש ועדת הניסיונות של עמק הירדן. ב - 1946 היה בין מייסדי בית ‏הספר האזורי "בית-ירח" ומנהלו. הוציא לאור קובץ "מחקרים על הבננה". ‏ליום ‏הולדתו השישים הוצא לאור ע"י חבריו "ילקוט סטולר, רשימות ומחקרים".‏ הרבה ממחקריו פורסמו ב"השדה" וב"עלון הנוטע" ובביטאונים מדעיים ‏שונים.‏

 

יונה רעייתו נפטרה בשנת 1968 ומאז נפגמה גם בריאותו. בשנים האחרונות ‏לחייו ניטלה ממנו היכולת לנוע על פני השדות והמטעים. מגבלות פיזיות אלו ‏לא פגעו בעוז רוחו וצלילות דעתו, ועסק בשנים אלו בעריכת כתביו ומאמריו ‏בכתובים ובדפוס. ספריו "גידול התמר בא"י" ו"שיבת התמר לארץ" הופיעו ‏

סמוך לאחר מותו. בשנת 1965 הוענק לו פרס-ישראל על פעולותיו בשטח ‏המחקר החקלאי.‏

 

נפטר בגיל 79.‏

השאיר אחריו בנים - מנחם, אורי ונח, ובנות - נתה, שרה, בתיה ואליק, ‏

ואתם 24 נכדים ו - 26 נינים.‏