בדף השבוע התפרסמה הודעה על סיום קטיף הליצ'י ועל כך שאפשר ללבוא וללקט.

ואכן בשבת אחר הצהריים עת החום החל לסגת, במורדות הגבעה, נצפה מס' לא מבוטל של חברים וילדים בינות לעצים מלקטים ואוספים מהפרי האדום המתוק - ליצ'י.

     על הליצ'י ברשת:

 הליצ'י (Litchi chinensis) הוא עץ פרי טרופי, הגדל במקור בדרום סין. זהו עץ ירוק עד בגודל בינוני, המגיע לגובה של 15-20 מטר. ניצני עליו הם תחילה אדמדמים ולבסוף מתפתחים לעלים ירוקים באורך 15-25 ס"מ. פרחי הליצ'י הם קטנים בצבע לבן-ירקרק או לבן-צהבהב. הפרי הוא בגודל 3-4 ס"מ ובעל קוטר של 3 ס"מ. פרי לבן בשרני מתוק, דומה במידה מסוימת לענב, בעל קליפה מחוספסת בגוון אדום, לא אכילה, אך ניתנת להסרה בקלות. הליצ'י עתיר בויטמין C. אורך גלעין הליצ'י הוא 2 ס"מ וקוטרו 1-1.5 ס"מ. גלעין הליצ'י רעיל במידת-מה ולכן לא כדאי לאכול אותו. עונת הליצ'י, בה הפרי בשל, היא בין יולי לאוקטובר, כ-100 ימים לאחר הפריחה.

ליצ'י גדל למכביר בדרום סין, ארץ מוצאו, וכמו-כן, בדרום מזרח אסיה והודו, בדרום יפן, ולאחרונה גם בפלורידה, בהוואי ובמזרח אוסטרליה. האקלים הדרוש לגדילת הליצ'י הוא טרופי-חם, כפורי-חורף מועטים ולא מתחת למינוס 4 מעלות צלזיוס, קיץ חם, גשמים ולחות. מצע הגדילה הטוב ביותר הוא אדמה מעט חומצית ועשירה בחומר אורגאני. ליצ'י נמכר טרי בשווקים סיניים ובקופסאות שימורים לאורך כל השנה. הקליפה האדומה של הליצ'י מקבלת צבע חום כהה בהקפאה, אך הטעם לא משתנה. ע"פ דיווחים, צריכת-יתר של ליצ'י גורמת לשפתיים יבשות ודימומים מהאף בקרב אנשים מסוימים.

בסין מצויים מאות זני ליצ'י, אבל בארץ, עד לעת האחרונה, מגדלים רק שניים: ליצ'י מאוריציאני, שמוצאו מהאי מאוריציוס, וליצ'י פלורידאני, שמוצאו מפלורידה בדרום ארצות הברית. שני הזנים דומים מאד, ובהבדלים יכולים להבחין כמעט רק אנשי המקצוע. לאחרונה מייבאים שתלנים פרטיים זני ליצ'י נוספים, ובהם גם כאלה העולים בטיבם על שני זני הגידול הראשיים. אך עדיין לא שוחררו זנים נוספים לגידול מסחרי. פרי הליצ'י עשיר בויטאמין C, בזרחן ובויטאמינים מקבוצת B. עופות התוכי הירוק, הדררה, שהתפשטו מאוד בארץ בשנים האחרונות, מסבים לפרי הליצ'י נזקים רבים.שימורי לפתן ליצ`י וליצ`י מיובש מיובאים לארצות-הברית, בעיקר מהמזרח הרחוק. בארץ ניטעו העצים הראשונים בשנות השלושים, וחלקות התצפית הראשונות ניטעו רק בסוף שנות הששים. מסוף שנות השבעים נוטעים בארץ ליצ`י, כשעיקר הנטיעה לאורך שפלת החוף,אך נוטעים גם בעמקים החמים, בהם ההבשלה מקדימה. עץ הליצ`י מותאם לקיץ חם ולחורף קריר במקצת, אבל רגיש לקרה ולרוחות חזקות. העץ מסתגל לקרקעות שונות כל עוד שיעור הגיר בהן אינו רב מדי.הליצ`י פורח באביב ומושך אליו דבורים, כמעט יותר מכל עץ אחר. קוטפים את אשכולות הליצ'י שלמים ואחר-כך פורטים את הפירות בידיים. פרי הליצ`י הבשל נעשה גמיש למגע. פרי קטוף מאבד את צבעו היפה תוך יום-יומיים וקליפתו מתייבשת,אך גם כך הוא טוב למאכל. הדרך הנכונה לשמור על רעננותו של פרי ליצ`י שנקטף היא להכניסו מיד לקירור בשקית פוליאתילן. בארץ מגדלים כיום בעיקר שני זנים, מאוריציוס, זן הנפוץ בדרום-אפריקה, המצטיין בפוריותו ובאיכות פריו, ופלורידני, האפיל יותר, שפריו מתוקואדום וחסרונו בזרע הגדול שבתוכו. בעשור האחרון אוקלמו בארץ זנים חדשים מעולים נוספים, בחלקם בעלי זרעים מנוונים,שזה יתרונם. קיים יצוא ניכר של ליצ`י טרי, בעיקר לאירופה. פרי הליצ`י מבוקש בעיקר בשל ניחוחו וטעמו.

הפרי נאכל טרי,לאחר סילוק קליפתו הדקה ושליפת הפרי מהקליפה בלחיצה קלה. רוב הפרי נצרך בעולם כשהוא משומר, בעיקר כחלק מקינוחים במטבח הסיני, בו מכינים ממנו גלידות וסלטי פירות. עם הזמן הפרי מצטרף למטבחים נוספים, אם כי עדיין בעיקר לקינוחים. טיפים לפרי הליצ'י:פותחים את הליצ’י על ידי העוקץ, מקלפים כמחצית הקליפה מקרבים לפה ובעזרת לחיצה קלה על הקליפה הפרי מחליק לפה. ניתן למלא ליצ’י בגבינת קוטג’ או בגבינת שמנת ובמיונז ולהגיש כסלט בצרוף רוטב ואגוזי פקאן. ניתן לייבש את הליצ’י ולאכול אותו כמו צימוקים. הסינים נוהגים להשתמש בליצ’י המיובש בתה במקום ממתיק. אם מעונינים להקפיא פירות ליצ’י, יש לעשות זאת כשהם טריים ככל האפשר, לרחוץ ולשמור אותם בכלי סגור בתא ההקפאה. ניתן גם לקלף את הפירות, לחצות אותם ולהשרות את החצאים בסירופ סוכר לפני ההקפאה. ניתן להקפיא את הפרי ל-10-12 חודשים. כאשר מפשירים ליצ’י שהוקפא, כדאי להשתמש בו בסמוך לזמן ההפשרה. ברפואה העממית, הליצ’י, נחשב כמקל על שיעול ובעל השפעה חיובית על בלוטות הגוף.  
מתוך:  http://www.cookshare.co.il/modules.php?name=Newsf&file=print&recipeid=215

 עוד ברשת:

המשורר הסיני סו טונג פו שחי בגלות בקאנטון כתב על פירות הליצ'י שהם "מסוגלים לחבב על כל אדם אפילו גלות נצח". המשורר נהג לאכול לפחות 300 פירות ביום. כיום מגדלים בארץ מטעי ליצ'י וניתן למצוא אותו לא רק בצורתו המשומרת. עונת הליצ'י מתחילה בסוף יוני ומסתיימת במחצית חודש אוגוסט. הפרי מאבד מצבעו יום-יומיים לאחר קטיפתו, ולכן מומלץ להכניסו לקירור כדי לשמור על רעננותו. באופן הזה הוא יוכל להישמר עד שבוע ימים. טעמו מתקתק, דומה לענבי מוסקט. ניתן לייבש את הליצ'י ולאוכלו כמו צימוקים או להוסיפו לתה.

• ויטמינים ומינרלים: ויטמין C , ויטמין B , סידן, ברזל, זרחן ואשלגן. 64 קלוריות ל-100 גרם.
• שימושים רפואיים: מקל על שיעול, מחזק דם, משכך כאבים, מרגיע שיהוקים וצימאון.

מתוך: http://www.ifeel.co.il/page/5733