קבוצת כנרת עמוד הבית  |  מה חדש  |  יצירת קשר


אודותענפיםקהילהפנאי פלוסיזכורגלרייהתגובות









שם:
שנת לידה:
שנת פטירה:





א ב ג ד ה ו
ז ח ט י כ ל
מ נ ס ע פ צ
ק ר ש ת






גיורא צור


תאריך לידה: 31/12/1947 י"ח טבת תש"ח
תאריך פטירה: 19/10/1973 כ"ג תשרי תשל"ד
בן שרה ומכס
והוא בן 26 במותו.
מקום לידה: קבוצת כנרת
חלל מערכות ישראל.
מקום קבורה: בית הקברות כנרת  שורה: 20  מספר: 12
שנת עליה: 0
נסיבות נפילה לחיל: נפל בתעלת סואץ במלחמת יום הכיפורים
קבוצת השתייכות: חברי כנרת



היה יליד כנרת, בן ונכד לחברים בקבוצה. למד וסיים את בית-הספר היסודי ‏במקום (במחזור א') והמשיך שלוש שנים בבית ירח. לפני גיוסו לצבא מסר ‏שנת שירות מוקדמת בעין-גדי. שם עבד במטע התמרים ורוב הזמן בחממות ‏הפרחים. את שירותו הצבאי עשה בנח"ל. בגמר שירות החובה חזר הביתה ‏ומסר תור ברפת. תקופה מסוימת עבד במספוא, ולאחר מכן נכנס לעבודה ‏קבועה במטע הבננות. היה פעיל בוועדת התרבות וכן בהקמת מועדון ‏לצעירים.‏
בדצמבר 1970 התחתן עם שרה – בת רמתיים.‏ כל שנות ילדותו יצר מסביבו אווירה של שמחה ומאור-פנים בין חבריו הילדים ‏ובין המטפלות והמורות. בהיותו נער התבלט בפשטות החיים, ומסביבו היו ‏מתאספים נערים, שהיו זקוקים לפינה של בית ולמלה טובה. בהיותו חבר ‏בקבוצה ידע תמיד להקשיב ולכבד עניינים שהושמעו בין חבריו, אם צעירים ‏ואם קשישים. התחבב על כל העובדים אתו בענף הבננות. נכון לעזור לכל, ‏לצעיר ולזקן. כל עבודה שהוטלה עליו היה ממלא ביסודיות ומתוך שמחה ‏שביצירה. חיבב נגינה עוד מילדותו. תחילה ניגן בקלרינט והשתתף שנים ‏מספר ‏בתזמורת הילדים של עמק הירדן. המשיך בנגינתו גם בבגרותו. בסוף ניגן גם ‏בכלים אחרים. היה חובב ופעיל גם בשטחי הספורט עוד מתקופת בית-הספר ‏השתתף גם בתחרויות.‏
 
בפרוץ מלחמת יום הכיפורים גויס לשירות ונפל בקרבות בצד המערבי של ‏תעלת סואץ, בסביבות האגם המר (באורחה).‏
 
בן 26 היה בנפלו. ‏
הניח אחריו את אשתו שרה ובת – חמוטל.‏

קרובי משפחה:
  •  מרדכי צור (אב)



  • גיורא צור - ספר מבקרים הוסף הודעה לספר המבקרים

    שרהלה אופק

     התכונה הבולטת של גיורא לגיורא היה יחס מיוחד לבני אדם. גיורא היה מאוד רגיש לאנשים מבוגרים, ובכלל, לבני כל הגילאים. היה לו חיוך מאיר, היה חם, מצחיק, מסור למשפחה, ומאוד הקפיד על ניקיון.

    לו היה ממשיך לחיות גיורא בוודאי היה עובד עם אנשים. הוא מאוד אהב את עבודת האדמה, אבל אני חושבת שהמשיכה העיקרית שלו הייתה לאנשים. הוא היה פועל בתחום החברה והקהילה.

    זיכרון אחרון השבת האחרונה, בה פרצה מלחמת יום כיפור, היא הזיכרון האחרון שלי מגיורא.

    ירדנו בבוקר לים. החוף היה ריק. היינו שם גיורא, אני וחמוטל, ויעל שהייתה בצבא. בנוסף, היו גם עדה יעקב וברק מלמד.

    השמים והמים היו כחולים. צחקנו שם, שחינו, שיחקנו. הייתה זו תמונה מבטיחה. אבא, אימא, ילדה על קו החוף, בונים ארמון בחול מקושט צדפים.

    חזרנו בצהריים לכנרת. היה כבר אי שקט. ידענו שהחלו בגיוס מילואים. השמים הכחולים מהבוקר כוסו "עננה שחורה". רפי רימשון, חברו הטוב של גיורא, בא עם צו המילואים אלינו. הלכנו למגרש החנייה, לאוטובוס שאסף את חיילי המילואים. גיורא עלה בשמחה, ולא היה מוטרד. אני עמדתי עם חמוטל, שהייתה בת שנה ותשעה חודשים על הידיים, וברגע שעלה על המשאית ידעתי שאני נפרדת ממנו לתמיד.

    שרה'לה, אימא שלו, אמרה לי: 'את לא בוכה', ועצרתי את הבכי. הייתי ילדה בת עשרים ושתיים. אמרו לי לא לבכות, אז לא בכיתי. נחנקתי בתוכי פנימה.

    גיורא נהרג ב-19 באוקטובר, ערב "שמחת תורה".

    הייתי בבית הילדים, וניצני בא ואמר לי שגיורא נפצע קשה. הלכתי לבית ההורים, מקס ושרה'לה, וכולם הביטו בי. הדרך לא נגמרה.

    ימים ארוכים עוד שכנעתי את עצמי שהוא פצוע, ויבואו להגיד לי שנפלה טעות.

    משמעות הזמן הזמן שחייתי עם גיורא היה כל כך קצר וטוב. אני חיה כל השנים עם נכות פנימית.

    אני כמעט ולא מדברת עליו, זוהי תחושה אינטימית וקשה לשחרר. אך כל השנים הוא איתי, במחשבות, בשירים, בריחות, במראות.

    הזיכרון, למרות שהוא מאוד כואב, הוא טוב. אני חולמת עליו הרבה במהלך השנים. בחלומות אני פוגשת אותו, והוא כל כך יפה. בשבילי הוא כאילו לא עזב את הבית.

    החיים נמשכים והם חזקים. בטווח הזמן, החיים והיומיום, תופסים יותר מקום.

    Wedding Corner Decoration Clip Artאני שמחה במשפחה שהקמתי שוב, אך גיורא איתי כל הזמן, ואני רוצה שהוא יהיה איתי.

    שרהלה אופק, אלמנתו של גיורא