יש למלא לפחות אחד משדות החיפוש

נולדה בפולין, בעיר פאלניץ, המשפחה הייתה דתית, בן אחד ו ‏‎–‎‏ 7 בנות, חנה ‏הצעירה שבהן, פרנסת המשפחה מבית-חרושת לזכוכית, אחרי שרפה גדולה ‏בפאלניץ, הם עוברים לעיר זלחוב, ליד וורשה, והאב מתקבל כפקיד בעירייה.‏ חנה מצטרפת לקן-החלוץ הצעיר שבעירה, יחידה מכל המשפחה. אחיה ועוד ‏אחות הגיעו לארץ ואחות אחת לקולומביה, ושאר כל המשפחה נספתה ‏בשואה.‏

 

ב - 1934 עלתה חנה לארץ, לקיבוץ רמת-רחל, שם נפגשה עם דוד, הם נישאו ‏ב - 1935, ב - 1937 נולדה הבת הבכורה אמירה.‏

 

חנה עבדה בתחילה בבניין, בטיח, אחר-כך במכבסה. עם הלידה של אמריה ‏היא עוברת לעבוד עם פעוטות , הייתה מטפלת נפלאה.

 

ב - 1941 עברה המשפחה הצעירה לקבוצת כנרת , בגלל פעילותו של דוד ‏בהגנה. חנה ממשיכה בכנרת בעבודתה עם פעוטות , היא מעורה בחברה, ‏אוהבת לשיר ולשמוח, היא קנאית כאיש מפלגת מפא"י ומאוחר יותר- מפלגת ‏העבודה. התמידה לקרוא את העיתון "דבר", הייתה מצויה בכל העניינים, ‏הדעות והאישים השונים.‏

 

בכנרת נולדו שתי הבנות - אילת והדסה, וכשהדסה הייתה בת שנתיים אימצו ‏חנה ודוד את חנן.‏

 

בגלל בעיות בריאות עזבה חנה בשנות החמישים את העבודה בחינוך, היא ‏עוברת תקופה ארוכה של טיפולים והתאוששות עד שהיא נכנסת לעבוד ‏במפעל המטקות ב"חופית". לבסוף עברה לעבוד בחדר-האוכל, שם התמידה ‏במסירות, כמעט עד יומה האחרון.‏

 

בסוף ימיה נפל עליה אסון כבד, עם פטירתה של הבת אמירה ממחלה קשה. ‏זמן קצר לאחר מכך, נפטרה חנה בביתה, ונקברה ליד הבת.‏

השאירה אחריה את דוד בעלה, הבנות אילת והדסה, חתנים, את חנן ‏ומשפחתו, 14 נכדים ו ‏‎–‎‏ 7 נינים.‏