טרם זמנו הלך האיש הזה, ואנו הנשארים המלווים אותו שוב עומדים בפני החידה – מדוע מתים אנשים באמצע חייהם? מדוע נפסקת שירת חייהם כאשר טמונים בהם עוד, כה הרבה כשרון, יכולת ויצירה.

 

רק טבעי הוא, שאנו בני הדור השני בכנרת, מלווים את הורינו אל מותם. ואילו היום, כאשר אנו עומדים בסופו של מסלול חיינו, מתוך צו בלתי מובן, נכפה עלינו ללוות את בננו, בשר מבשרנו – קשה להשלים ולהתמודד עם עובדה זו.

אחיהו נולד עם המדינה הצעירה שלנו. יחד החלו צעדיהם הראשונים. הייתה זו שנה ברוכה, וחבורת הילדים והילדות שאליה הצטרף אחיהו, הייתה גדולה וסוערת.

אחיהו היה שקט וסגור – תכונות שליוו אותו לאורך כל חייו. מטען הערכים שהנחילו לו הוריו, משפחתו הרחבה, סבו שלמה וחיי הקיבוץ עיצבו אותו כאדם והנחו את דרכו.

 

בשירותו הצבאי בחר אחיהו להצטרף אל יחידת העילית של צה"ל – מסגרת שמשכה את לבו וריתקה את דמיונו. במסגרת הפעילויות שביצעה היחידה נפצע אחיהו קשה, וזמן ממושך ארך שיקום הריסות הגוף.

הוא החלים, אמנם, כלפי חוץ, אולם סבל רב ומתמשך ליווה אותו ימים רבים.

השקט שלו וההסתגרות האופיינית לא הפריעו לו להיכנס לעשייה שיש בה הרבה אחריות, קשר ומגע עם חברים רבים, מוסדות וענפים במערכת המשקית והחברתית. אחיהו היה אדם יסודי מאוד, דייקן, בעל חוש אסטטי מפותח מאוד, וניחן בסבלנות רבה. שנים רבות שרת אותנו בתפקידים רגישים ומעוררי מחלוקת. ראיתיו לא פעם במצוקותיו, כיצד הוא מבליג, מביט בך בעיניים חכמות ועצובות ומשדר חיוך צנוע לפרידה.

שוב חוזר הזכרון אל הימים בהם קשר אחיהו את גורלו בשרון ואורי.

טיפח ושמר על הילדים, ומצא בלבו מקום אוהב עבורם, נתן להם בית וחום.

איך ממשיכים, איך לא נשברים, איך לא נוטשים את סאון החיים ופורשים אל הצל והדממה?

אחיהו לא נשבר, אחיהו המשיך, החליט לדבוק בחיים ביתר שאת.

יחד עם יעל הוא בונה את ביתם ההופך למרכזי בחיי כנרת.

אחיהו נפתח, מדבר, מרצה ומנסח דברים באופן בהיר ומובן.

הוא מתווכח, יודע להלחם על עמדתו ודעותיו. היו אלה שנים של פריחה, שנים של יציאה אל המרחב, אל אופק פתוח יותר, בהיר ומבטיח יותר.

וכמו במקרים רבים אחרים – על סף האור, בא המשבר.

אחיהו, בננו וחברנו היקר, רבים העומדים כאן באו להיפרד ממך.

חבריך – בני הכתה, חבריך לשייטת הדממה, משפחתך הרחבה וחברי כנרת כולם.

לימינך נחים מנוחת עולם סבך שלמה שאהבת והערכת, סבתך חנה, ודניק היקר שעל שמו נקראת.

משמאלך נשקפת הכנרת היפה, שהייתה ערש אהבתך לים. הים – היווה עבורך את מרחב הסקרנות, החקירה וההרפתקה האינסופית...

היום אנו טומנים אותך למרגלות הכנרת, שרחש גליה ילווה אותך עד קץ הימים...

יעל'יק יקרה – התגלית בכל העוצמה של אהבתך יוצאת הדופן.

ביכולתך ללטף, לתמוך, לסעוד ולנחם.

להיות ליד אחיהו בכל רגע ארוך, עד הקץ... נפעמים אנו עומדים מולך, כואבים איתך ואוהבים אותך.

אירה, דב, נעם, יוחאי, שרון ואורי יקרים מאוד.

נאלמות המילים מול קושי הפרידה מבן, אח ואב דואג ואוהב. ואנו יכולים רק לחבק אתכם בחום, ולומר, כמה אהבנו יחד עמכם.