דב נולד ברוסיה הלבנה, בעיר הומל. ב- 1923 כשהיה בן 3, בורחת המשפחה מרוסיה ועולה לישראל. בדרך תלאות ויסורים עד הגיעה.
בארץ עברה במספר ישובים, עד הגיעה לחולון, והייתה בין מקימי העיר. בתחילה חיו בדוחק עם ששת ילדיהם. מגיל צעיר עזר דב בפרנסת המשפחה.
למד בבית ספר המקצועי "מקס פיין", הצטרף לנועד העובד, להכשרת "חולתה". עם סיום לימודיו הצטרף "להגנה", היה ממקימי חולתה, וםתח בה את התלם הראשון. הוא שרת בפלוגות הליהלשל אורד ווינגיט, והתגייס לפלמ"ח. השתתף בפעולות ביטחון רבות. הוא נמנה על מקימי "חטיבת גולני". עם הקמת המדינה ב- 1948, הוא השתתף בקרבות רבים במלחמת השחרור ובמלחמת ששת הימים. במשך עשרות שנים המשיך בפעילות ביטחונית.
בהיותו בכנרת במסגרת הפלמ"ח, הכיר את אירה כנרתי, בת הקבוצה. לימים נשא אותה לאישה, ויחד הקימו את ביתם בכנרת. כאן נולדו להם ארבעת ילדיהם. השלישי, עידו , נפטר בהיותו תינוק.
בשנים 1950-1952 למד הנדסת מכונות, בטכניון בחיפה. אהב מאוד את מקצוע המתכת, והיה אמן במקצוע זה, שעסק בו כל שנותיו. היה בין מתכנני המסגריה החדשה בכנרת, עבד וניהל אותה שנים רבות. אחר כך עבר לעבוד בספן (ביח"ר לדיקטים ופורמייקה, בשותפות של 5 קיבוצים בעמה"י) בתפקיד מנהל אחזקה ופיתוח.
דב הרבה להשתלם וללמוד, עיבוד מתכת בגרמניה, פלסטיקה, רובוטיקה למד בארץ, ביפן ובארצות הברית, למד סטטיסטיקה ובקרת איכות, תעשיה וניהול. הקים במפעל "חופית" את יחידת בקרת האיכות.
למד את השפה הערבית.
היה פעיל בוועדות המשק. פעמים היה חבר וועדת חברים, פעמיים היה בוועדת השתלמות. היה חבר וועדת החברה.
יצא לשרת בתנועה, באיגוד התעשיה הקיבוצית, והיה מורה בבית הספר המקצועי ליד אפיקים. בשנותיו האחרונות עבד במפעל התמרים.
ב- ינואר 2004, נפטר בנו הבכור אחיהו, ממחלה קשה.
דב היה איש פעיל ונמרץ, בעל חוש הומור, אהב לקרוא ספרים, היה בקיא בהלכות העולם, טייל ולמד בחו"ל ככל שיכול. אהב את ביתו כנרת והשתתף במקהלת ה"פסח" בקביעות.
המסגרת הקיבוצית התאימה להשקפותיו. התגבר על מצוקות משפחתו מבלי להכביד על החברה. נטל על עצמו משימות חברתיות עם טיפוח משפחתו.

השאיר אחריו את אירה אשתו, את בניו- נעם, יוחאי ואשתו ואת שלושת נכדיו.