יש למלא לפחות אחד משדות החיפוש

נולדה בעיירה שירווינט (ליטא). בילדותה קיבלה חינוך דתי וציוני. משפחתה ‏השתייכה לתנועת "המזרחי". את השכלתה התיכונית רכשה בעיר וילקומיר, ‏שם סיימה גימנסיה עברית. בתום לימודיה חזרה לבית הוריה והצטרפה ‏לתנועת "השומר הצעיר-נצ"ח" (נוער צופי-חלוצי).‏ במסגרת זו יצאה להכשרה חקלאית, על אף התנגדות הוריה. הדריכה שכבה ‏צעירה בתנועה והתבלטה במרצה הרב ובעליזותה.‏ נשלחה ע"י התנועה לזגרב שביוגוסלביה, כדי להינשא נישואים פיקטיביים ‏שיאפשרו את עלייתה ארצה. שם נישאה לשמואל שטראוס, יוצא גרמניה, ‏ועלתה עמו ארצה באפריל 1937. בבואם לארץ החליטו להמשיך את חייהם ‏כמשפחה גם בעתיד והצטרפו לקבוצת כנרת. כאן תפשה עד מהרה את מקומה ‏בעבודה ברפת ובחברה.‏

 

לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה התגייס שמואל בשנת 1940 לבריגדה ‏היהודית, ובלהה נותרה עם בתם התינוקת בתיה. בני משפחתה, שנותרו ‏בליטא – הורים ושלושה אחים עם משפחותיהם, נספו בשואה. אח אחר נפל ‏כחייל בצבא הפולני. בשנת 1946, לאחר חמש וחצי שנות היעדרות מהבית, ‏שוחרר שמוליק מהצבא, ובלהה השתדלה להקל עליו את חבלי הקליטה ‏בכנרת ‏ולסייע לו בלימוד השפה העברית. במלחמת העצמאות נפל שמוליק בקרב ‏במשמר הירדן ולבלהה הייתה זו מכה קשה.‏

 

בשנת 1949 ביקרה אצל משפחתה בארה"ב. לאחר זמן הכירה את יעקב ‏מרגלית, שעלה ארצה עם קום המדינה, לאחר שעבר את כל זוועות השואה. ‏בלהה מצאה בו חבר לבניין חיים חדשים, ובשנת 1951 נולד הבן יצחק. באותו ‏זמן עברה עליה תאונה קשה, אך היא התגברה, התאוששה וחזרה לעבודה ‏ברוח טובה ובמסירות. בשנותיה האחרונות זכתה לנחת כשאחד מאחיה, ‏אריה, ‏שעלה מאורוגווי עם בני משפחתו, הצטרף לכנרת.‏

 

בת 60 הייתה במותה.‏

הניחה אחריה את יעקב בעלה, בתה – בתיה, בנה – יצחק וששה נכדים.‏