קבוצת כנרת עמוד הבית  |  מה חדש  |  יצירת קשר


אודותענפיםקהילהפנאי פלוסיזכורגלרייהתגובות







מכתב שנשלח לפורום הניהולי בעמק הירדן ועמק המעיינות בנוגע לאירוע ברמת הכובש


שלום לכולם.

(מכתב שנשלח לחברי פורום מזכירים ומנהלי הקהילות בעמק הירדן ועמק המעיינות)

כמעט ארבעים שעות חיכיתי מרגע ששמעתי את הידיעה על ה"רצח" של גידי( לא אין זו טעות. בוצע כאן רצח מתוכנן ומתועב. יד המקרה שהשאירה את גידי בחיים איננה ממין העניין כלל) עד כתיבת שורות אלו. שעות בהן יצא לי לקיים שיחות אישיות  וטלפוניות רבות עם חלק מכם ואחרים בתנועה הקיבוצית ואני מבחין שאחרי התדהמה מתחיל להיווצר נתיב של שאלות המבקשות מענה, הסבר לאירוע הנורא הזה. מכתבים ובלוגרים כדוגמת מכתבו של אורטי מחפשים לדעת סיבות ונסיבות. יותר ויותר שומעים אחרי הגינוי, שהוא כידוע "פוליטיקאלי קורקט", את המילים בגלל, אבל, וכיו"ב מילים המבטלות את כל המשמעות של המשפט לפניהם ומחפשות הצדקה ותרוץ.

לטובת כולנו מוטב שנאמץ במקרה זה את המשפט האומר: "בלי אבל ובלי בגלל, רצח הוא רצח הוא רצח".

ברשותכם הייתי רוצה לצייר תמונה רחבה יותר של הפשע הנתעב ומיקומו במסכת חיינו.

כולנו עדים, שומעים, רואים ויודעים עד כמה החברה בישראל אלימה. חברי הקיבוצים הם לדאבוננו כמעט תמונת ראי של החברה בישראל, ראשוני המותקפים והנפגעים מיד ההמון הם משרתי הציבור העומדים מולו כל בוקר מחדש. רופאים ואחיות, מורים ומורות, עובדות ועובדים סוציאליים, פקידי סעד, מדריכים, מטפלות וגם מנהלי קהילות.

לגבי האחרונים אנו עדים בתקופה האחרונה לקמפיין יזום, מתוכנן, מתוזמן ומתוקשר של דה לגיטימציה לבעלי התפקידים בקיבוצים, בעיקר במתחדשים, במיוחד מנהלי הקהילות ועם דגש (לא רק) על החיצוניים שבהם.

בקמפיין זה ששיאו הגלוי במועצת "הפנסיה" האחרונה בבית בראנד באפעל, שהזכירה לא במעט את המרפסת בכיכר ציון, שותפים אחדים מראשי ועובדי התנועה בהווה ובעבר.

אל תגידו "זה מקרי, אירוע נקודתי, לא מאוזן, בלתי יציב, לא שפוי, חריג"  ושאר מילים המגמדות ומוציאות את האירוע מהקשרו. זהו בדיוק מסוג האירועים הצומחים על קרקע פוריה שהוכנה וטויבה מראש.

אל תשגו באשליות רצח גידי איננו המקרה היחיד הוא המקרה הראשון!

 אם לא נעצור כאן ועכשיו את השתוללות הצדקנים, שלוחי האל מטעם עצמם, אלו היודעים שאלת הצדק לימינם ומוכנים לעשות הכל כדי שאחרים יעשו עבורם את מלאכת ההרס של כל חלקה שאיננה טובה בעיניהם. המקרה השני הוא רק שאלה של זמן.

עד כאן!

ראיתיכם כמוני חושקים שפתיים במועצת התנועה הנ"ל ומונעים מעצמכם בכוח הרצון בלבד את החשק הכמעט בלתי נשלט לקום ולומר לחבורה מסוכנת זו את האמת בפנים. להציב בפניהם מראה לדבריהם ולהוכיחם על מעשיהם. היגיע מקרה בזוי זה והראה לנו שאין יותר קו נסיגה, שההבלגה מתפרשת כחולשה והנימוס כפחדנות.

מקרה נוסף אם וכאשר יקרה, בטרם נתעשת ונגיב כיאות , ובאווירה ציבורית שלוחת רסן זו זה עניין של זמן בלבד, לא נדע להיכן וכיצד לשאת את האשמה.

אפס סובלנות לאלימות! בכל מקום ובכל עת. גינוי ללא תנאי של המסיתים, שימוש במשטרה ובמוסדות המדינה כלפי המוסתים. כל פעולה חוקית שתידרש בכדי להדביר את הסכנה ולהחזירה לנדנה.

ניסיון הרצח של גידי כהן הוא גם רגע של חשבון נפש לתקשורת הקיבוצית -  שבאמצעותה התנהל חלק מרכזי במסע הדמוניזציה של מובילי השינוי בקיבוצים. סיפורים מסוג האם החד הורית בדרום הרעבה ללחם, מבלי לקבל את תגובת הקיבוץ ולברר את העובדות,  סיפורי הבדים על מאות רעבים, העובדה כי אפשר לפרסם באתר האינטרנט הקיבוצי  ובעילום שם כל השמצה שעולה בכל ראש מעוות, וכל זאת לאורך זמן, יוצרים אוירה של התרת דם, שבסופו של דבר מביאים לכך שמישהו או מישהם קמים ועושים מעשה.

אני מצפה מהתנועה הקיבוצית לא להסתפק במכתב ניחומים והשתתפות בצער, אלא לקיים ובדחיפות דיון מעמיק על נסיון חיסול זה ודרכים למנוע הישנות מקרה דומה בעתיד.

 בברכה

       מוטי קומרוב

 

                5324268 - 050

 

   moti@afikim.org.il